ביום שני שעבר, כשחיכיתי בתור לקפה ב"קפה גרג" ברחוב דיזינגוף, הבטתי באנשים סביבי. כולם נראו ממהרים, טרודים, קצת לחוצים. לרגע אחד תהיתי, כמה מהם נושאים איתם סערה פנימית שהם מנסים להסתיר? כמה מאיתנו שכחו את השקט שנמצא ממש מתחת לפני השטח?

זו שאלה שליוותה אותי זמן רב, בעיקר אחרי תקופה ארוכה של שחיקה. חיפשתי דרכים להרגיע את הסערה, למצוא שלווה לא רק מבחוץ, אלא מבפנים. גיליתי שהתשובה טמונה לא רק במה שאנחנו עושים, אלא במה שאנחנו מאפשרים לעצמנו להיות.

ואז, הבנתי. יש לנו בתוכנו 400 גנים אנטי-דלקתיים, שאפשר "להדליק" אותם, אם רק נלמד איך.

מה זה בכלל "גנים אנטי-דלקתיים"?

כשמדברים על "דלקת", לא מתכוונים רק לדלקת גרון. דלקת כרונית בגוף (ובנפש) יכולה לבוא לידי ביטוי בתחושת מתח, חרדה, עייפות מתמשכת, ואפילו מחלות פיזיות. החדשות הטובות הן, שיש לנו מנגנוני הגנה טבעיים. הגנים האנטי-דלקתיים הם חלק מהם.

המדע מגלה יותר ויותר על הקשר בין גוף ונפש. פרופסור אנדרו וייל, חוקר מוביל בתחום הרפואה האינטגרטיבית, מדבר רבות על היכולת של הגוף לרפא את עצמו. זה לא קסם, זה מדע.

איך "מדליקים" אותם?

אז איך אנחנו מפעילים את הכוח הריפוי הפנימי הזה? הנה כמה רעיונות:

• נשימה: עצרו לרגע. קחו נשימה עמוקה, תרגישו את האוויר ממלא את הריאות, ותוציאו לאט לאט. חמש נשימות כאלה יכולות לעשות פלאים. זה אולי נשמע פשוט, אבל לפעמים הדברים הכי פשוטים הם הכי עוצמתיים. אני זוכרת תקופה של לחץ מטורף בעבודה, והמטפלת שלי המליצה לי על תרגיל נשימה פשוט – 4-7-8 (לשאוף 4 שניות, להחזיק 7, להוציא 8). זה שינה לי את המשחק.

• מיינדפולנס (קשיבות): דמיינו את המחשבות שלכם כעלים צפים על נהר. אתם לא צריכים להיסחף איתם, רק להתבונן בהם חולפים. תרגול קצר של מיינדפולנס, אפילו 5 דקות ביום, יכול לעזור מאוד.

• תנועה: פעילות גופנית, אפילו קצרה, משחררת אנדורפינים, שהם משככי כאבים טבעיים. ריקוד קצר במטבח יכול לעשות את העבודה.

• תזונה: מה שאנחנו מכניסים לגוף משפיע ישירות על הנפש. תזונה עשירה בפירות, ירקות, ושומנים בריאים תעזור להפחית דלקת.

• שינה: שינה איכותית היא קריטית. בלי שינה טובה, הגוף לא יכול לתקן את עצמו.

האמיגדלה: גלאי העשן שלנו

האמיגדלה, אותו חלק במוח שאחראי על תגובות פחד וחרדה, היא קצת כמו גלאי עשן. כשהוא רגיש מדי, הוא מצפצף גם כשאין באמת שריפה. לחץ מתמשך יכול לגרום לאמיגדלה להיות רגישה יתר על המידה. התרגולים שהזכרתי עוזרים "לאמן" את האמיגדלה להיות רגועה יותר.

שמעתי בפודקאסט של ד"ר אמן (Dr. Amen) שאמיגדלה מוגברת בפעילות עלולה להוביל לתחושות של חרדה בלתי פוסקת. הוא הציע תרגילים פשוטים ל"כיבוי" שלה, ואחד מהם היה פשוט – לכתוב 3 דברים שאני אסירת תודה עליהם כל יום. זה נשמע קיטשי, אבל זה עובד.

מיתוס נפוץ: "חייבים להיות מאושרים כל הזמן"

אחד המיתוסים הכי מזיקים הוא שאנחנו צריכים להיות מאושרים כל הזמן. זה לא רק לא מציאותי, זה גם מזיק. רגשות שליליים הם חלק מהחיים, וחשוב לאפשר לעצמנו להרגיש אותם. להתעלם מהם או להדחיק אותם רק יחמיר את המצב.

אסור לעשות את זה! (או לפחות, כדאי להיזהר)

אל תנסו לרפא את עצמכם לבד אם אתם מרגישים מצוקה רגשית חמורה. פנו לאיש מקצוע. טיפול פסיכולוגי יכול להיות מציל חיים.

שאלות מהקהל (בדיוניות, לצורך העניין):

• אבי מחיפה שואל: "אני מנסה לעשות מיינדפולנס, אבל הראש שלי כל הזמן רץ. מה עושים?"

תשובה: זה בסדר גמור! המטרה היא לא להפסיק לחשוב, אלא להתבונן במחשבות בלי להישפט.

• דנה מירושלים שואלת: "אני עובדת משמרות ואין לי זמן לישון. מה עושים?"

תשובה: נסו ליצור שגרת שינה קבועה ככל האפשר, גם אם זה אומר לישון כמה שעות ביום ולא בלילה.

עוד קצת על המסע שלי:

אני זוכרת את עצמי לפני כמה שנים, עובדת סביב השעון, מרגישה כמו בתוך מכונה. לא הקשבתי לגוף, לא הקשבתי לנפש. עד שקרסתי. זה היה שיעור חשוב. למדתי שהבריאות הנפשית שלי חשובה לא פחות (ואולי יותר) מהקריירה שלי.

היום, אני מקפידה על תרגול יומיומי של נשימות, הולכת ליוגה פעם בשבוע, ומנסה להיות מודעת יותר למחשבות ולרגשות שלי. זה לא תמיד קל, אבל זה שווה את זה.

אני עדיין מנסה להבין איך לשלב את כל הכלים האלה בצורה הכי טובה בשבילי. ואם מישהו מכם ניסה שיטות אחרות, אשמח לשמוע בתגובות.

החודש הקרוב אני מתכננת לנסות מדיטציה מודרכת עם אפליקציה, ואעדכן כאן בהמשך… אולי בפעם הבאה ניגע בשימוש בשמנים אתריים להרגעה.

אולי נמצא את הרוגע לא בשינוי העולם, אלא בשינוי האופן שבו אנחנו תופסים אותו. הנוכחות המלאה היא המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים להעניק לעצמנו.