אני זוכר את הרגע הזה כאילו היה אתמול. יום שלישי, גשם דק מטפטף על החלון, ואני, באמצע סלט קינואה עם סלמון (מתוסכל מהעובדה ששוב שכחתי להוסיף אבוקדו), קולט את הכותרת המבזקת בטלפון. עוד פיגוע. שוב. באותו רגע, משהו בבטן התהפך. לא רק במובן הרגשי המיידי, אלא משהו עמוק יותר, פיזי.
האמת היא, כבר כמה חודשים שאני מרגיש לא טוב. עייפות כרונית, כאבי ראש מוזרים, ואיזה מין חוסר שקט תמידי. בדיקות הדם שלי, שאני עושה באופן קבוע אצל דוקטור כץ (בחור מקסים, אבל קצת אובססיבי לגבי כולסטרול), הראו עלייה קלה במדדי דלקת. "שטויות, קצת סטרס", הוא אמר. אבל אני הרגשתי שזה יותר מזה.
ואז, כשקראתי מאמר (אני חושב שזה היה ב-The Lancet, או אולי JAMA, אני תמיד מתבלבל), על הקשר בין חשיפה מתמשכת לחדשות לבין שינויים מטבוליים, הכל התחיל להתחבר.
אוקיי, אז מה הקשר בין חדשות 24/7 (במיוחד חדשות ישראליות, בואו נודה בזה, הן אף פעם לא משעממות) לבין המטבוליזם שלנו? ובכן, בואו נתחיל עם האמיגדלה. כן, כן, אותו "גלאי עשן" במוח, שאמור להתריע על סכנות. כשחשופים באופן תמידי לחדשות מדאיגות, האמיגדלה שלנו פשוט משתגעת. היא נדלקת בלי הפסקה, והגוף מגיב בהתאם – מפריש הורמוני סטרס כמו קורטיזול.
עכשיו, קורטיזול הוא לא תמיד רע. הוא יכול להיות מועיל במצבי חירום, אבל כשמדובר במקלחת קורטיזול מתמדת, הגוף מתחיל לשלם מחיר. רמות הסוכר בדם עולות, חילוף החומרים משתבש, ויש סיכון מוגבר להשמנה, סוכרת מסוג 2, ואפילו מחלות לב. אני יודע, מפחיד, נכון? גם אותי זה הלחיץ.
זה מזכיר לי, שמעתי פעם הרצאה של פרופ' רותם שילה מאוניברסיטת תל אביב על נוירופלסטיות. היא הסבירה איך המוח שלנו הוא כמו פלסטלינה – הוא יכול להשתנות בהתאם לחוויות שלנו. אבל זה עובד לשני הכיוונים: אם אנחנו כל הזמן מפציצים את המוח שלנו בחדשות רעות, אנחנו מחזקים את המעגלים העצביים שגורמים לנו לחרדה ולסטרס.
אני מודה, בהתחלה הייתי סקפטי. חשבתי, "נו באמת, קצת חדשות לא יהרגו אותי". אבל אז התחלתי לשים לב לתחושות הגופניות שלי. דופק מואץ, נשימה קצרה, מתח בשרירים. הגוף שלי ממש צעק לי, "מספיק!".
אז מה עושים? אני לא אומר שצריך להתנתק לגמרי מהעולם, אבל צריך להיות מודעים לצריכת החדשות שלנו. אני, לדוגמה, החלטתי להגביל את עצמי לשעה אחת ביום. ומה אני עושה בשאר הזמן? אני מנסה למלא את הראש בדברים טובים. קורא ספרים (כרגע תקוע עם "קיצור תולדות האנושות" של הררי, ספר מדהים אבל קצת מדכא), מטייל בטבע (אני גר ליד פארק הירקון, איזה כיף), ומבלה זמן עם המשפחה והחברים.
ואגב, אם כבר מדברים על טבע, זוכרים את סבתא שלי, רחל? היא תמיד אמרה, "נשמה, תסתכלי על העצים, הם יודעים לחיות בשקט". תמיד צחקתי עליה, אבל עכשיו אני מבין מה היא ניסתה להגיד.
חשוב לי לציין – אני לא רופא, ואני לא טוען שיש לי את כל התשובות. אבל אני כן מאמין שאנחנו צריכים להיות יותר מודעים להשפעה של החדשות על הבריאות שלנו. אולי כדאי לנסות מדיטציה? או יוגה? או סתם לצאת לטיול בלי הטלפון? אני יודע שאני אנסה.
האמת היא, שאני עדיין מתחבט בשאלה הזאת. האם אפשר בכלל לחיות חיים בריאים ומאוזנים בעידן הזה, כשהעולם כל כך כאוטי ומפחיד? אני לא יודע. אבל אני כן יודע שאני לא מוכן לתת לחדשות להרוס לי את החיים.
בקיצור, אשמח לשמוע מה אתם חושבים. האם אתם מרגישים את ההשפעה של החדשות על הבריאות שלכם? מה אתם עושים כדי להתמודד עם זה? בואו נדבר על זה.
ואם כבר הגענו עד כאן, אז רגע לפני שאני עוזב אתכם, לא הספקתי אפילו לגעת בנושא של מדיה חברתית ופייק ניוז. אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.
אה, ורק שתדעו, השבוע אני מתכנן להוסיף אבוקדו לסלט קינואה שלי. אולי זה יעזור לי להרגיש קצת יותר טוב.
