ביום רביעי שעבר, בדיוק בשעה 16:37, עמדתי בפקק אימים בכביש החוף. הילד מאחורה צרח, הבוס התקשר, והאוטו התחיל לעשות רעשים מוזרים. באותו רגע, משהו בתוכי צעק: "די!". אבל במקום לצעוק בקול רם, בלעתי את הכל. ניסיתי "להיות חזק". מכירים את זה? תהיתי לעצמי, האם ה"חוזק" הזה באמת משרת אותי?
האמת הכואבת היא שלא.
להדחיק רגשות זה כמו לשים פלסטר על פצע עמוק. זה אולי נראה טוב מבחוץ, אבל בפנים הכל רקוב. אנחנו חושבים שאנחנו מגנים על עצמנו, אבל אנחנו בעצם בונים כלא לעצמנו.
אז למה בעצם אנחנו מדחיקים רגשות? זה פשוט – החברה מלמדת אותנו. "אל תבכה", "תתגבר", "תהיה חזק". אנחנו גדלים עם המסר הזה, ומתחילים להאמין בו. אבל שימו לב – לא כדאי להדחיק רגשות באופן קבוע, כי זה יכול לגרום לבעיות בריאותיות, נפשיות ואפילו פיזיות.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר ג'ו דיספנזה, מומחה לנוירופלסטיות, שהוא הסביר שהדחקה רגשית גורמת לגוף שלנו להיות במצב דלקתי כרוני. הגוף חושב שהוא נמצא בסכנה מתמדת, והוא מגיב בהתאם. ממש כמו גלאי עשן שמצפצף בלי הפסקה, עד שהוא שורף את עצמו.
אבל רגע, מה זה בכלל רגש? בואו נדבר על האמיגדלה, אותו "גלאי עשן" קטן במוח שלנו. היא זו שמגיבה לסכנות (אמיתיות או מדומיינות) ומפעילה את תגובת "הילחם או ברח". כשהיא מופעלת יתר על המידה, בגלל לחץ מתמשך והדחקה, היא הופכת לרגישה מדי. כל דבר קטן מלחיץ אותה, ואנחנו מוצאים את עצמנו מגיבים בעוצמה לדברים פעוטים.
אגב, יש מיתוס נפוץ שאומר שרגשות שליליים הם רעים. שטויות במיץ! רגשות הם פשוט מידע. כעס יכול להראות לנו איפה הגבולות שלנו נחצים, עצב יכול לעזור לנו להתאבל ולעבד אובדן, וחרדה יכולה לעורר אותנו לנקוט פעולה. הבעיה היא לא ברגשות עצמם, אלא באופן שאנחנו מתמודדים איתם.
אז איך כן מתמודדים?
1. תנו שם לרגש. זה אולי נשמע פשוט, אבל זה עוזר. במקום להגיד "אני מרגיש רע", תנסו להגיד "אני מרגיש עצבני/מתוסכל/מפוחד". זה עוזר למוח להבין מה קורה.
2. נשימה. כן, כן, אני יודע שזה נשמע קלישאתי, אבל נשימה עמוקה באמת עוזרת להרגיע את מערכת העצבים. נסו את זה: שאפו לארבע שניות, עצרו לשתי שניות, ונשפו לשש שניות. חזרו על זה כמה פעמים.
3. תנו לרגש להיות. אל תנסו להילחם בו. תרגישו אותו, תתבוננו בו, כאילו הוא עלה שצף בנחל. אל תיסחפו איתו, פשוט תהיו שם.
4. דברו על זה. עם חבר, בן משפחה, או מטפל. לפעמים רק להוציא את הדברים החוצה כבר עוזר.
5. תנו לעצמכם מנוחה. אנחנו חיים בעולם היפר-תזזיתי, שבו אנחנו מצפים מעצמנו להיות מושלמים כל הזמן. זה לא אפשרי. תנו לעצמכם רגע לנשום, לנוח, לעשות משהו שאתם אוהבים.
טעות נפוצה: לחשוב שמדובר בפתרון קסם. שינוי לוקח זמן, וזה בסדר. תהיו סבלניים עם עצמכם.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: "מה אם אני לא יודע איך להתחיל?". אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. להתחיל בקטן. לנסות תרגיל נשימה אחד, לשתף רגש אחד, לתת לעצמכם חמש דקות של שקט.
רונית מתל אביב שואלת: "מה אם אני מרגישה שהרגשות שלי ממש משתלטים עליי?". רונית יקרה, זה סימן שכדאי לפנות לעזרה מקצועית. מטפל יכול לתת לך כלים להתמודד עם רגשות בצורה בריאה.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה שיטה אחרת – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות מדיטציה יומית, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בהשפעה של תזונה על מצב הרוח.
זכרו, "להיות חזק" זה לא להדחיק. זה להרגיש, להתמודד, ולצמוח. זו המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לעצמכם.
