ביום רביעי אחד, לפני כמה חודשים, כשישבתי בבית קפה "תמר" ברחוב דיזינגוף בתל אביב, הבטתי באנשים סביבי. כולם נראו עסוקים, ממהרים, "חזקים". אבל משהו בעיניים שלהם הסגיר מאמץ עצום, כאילו הם סוחבים משא כבד מנשוא. זה גרם לי לחשוב – האם אנחנו באמת חזקים, או שאנחנו רק מעמידים פנים?
פעם חשבתי שלהיות חזק זה אומר לא להראות חולשה, לא לבכות, לא להתלונן. אבל אז גיליתי שזה בדיוק ההפך.
הסערה שבפנים: מדוע רגשות הם לא אויב
הדחקת רגשות היא כמו לנסות לעצור סערה עם כף. היא עשויה לעבוד לזמן קצר, אבל בסופו של דבר, הסערה תפרוץ החוצה בעוצמה רבה יותר. רגשות הם לא אויב, הם חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית שלנו. הם כמו גלים בים – לפעמים שקטים ורגועים, לפעמים סוערים ומאיימים. אבל הם תמיד שם, וניסיון להדחיק אותם רק יגרום לנו לטבוע.
אז למה בעצם אנחנו מדחיקים רגשות? זה פשוט – כי זה מפחיד. זה מפחיד להרגיש כאב, עצב, כעס. זה מפחיד להיות פגיעים. אבל האמת היא שפגיעות היא לא חולשה, היא כוח. היא מאפשרת לנו להתחבר לעצמנו ולאחרים בצורה עמוקה ואותנטית יותר.
שמעתי את ד"ר ברנה בראון בפודקאסט שלה מספרת על מחקרים שמראים שאנשים שמקבלים את הפגיעות שלהם הם גם האנשים המאושרים והמצליחים ביותר. הופתעתי לגלות עד כמה הנושא הזה נחקר לעומק.
אבל שימו לב – לא כדאי לנסות להדחיק רגשות בכוח על ידי הסחות דעת קיצוניות כמו אלכוהול או עבודה כפייתית, כי זה יכול לגרום להתמכרות, שחיקה ובעיות בריאותיות אחרות. ניסיון להדחיק רגשות הוא כמו לנסות לכבות שריפה עם בנזין.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם אפשר בכלל להימנע מרגשות שליליים? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. התשובה היא לא. אנחנו לא יכולים להימנע מרגשות, אבל אנחנו יכולים ללמוד איך להתמודד איתם בצורה בריאה.
גלאי העשן במוח: איך לחץ משפיע על האמיגדלה
מבחינה נוירולוגית, הדחקת רגשות גורמת לאמיגדלה, אותו "גלאי עשן" במוח שאחראי על תגובות פחד ולחץ, להיות רגיש מדי. כשהאמיגדלה נמצאת במצב של דריכות יתר, היא מגיבה לכל גירוי קטן כאל איום, מה שמוביל לחרדה, דאגות, ואפילו התקפי פאניקה.
דמיינו לעצמכם גלאי עשן שמצפצף בכל פעם שאתם מטגנים חביתה. זה מעצבן, נכון? בדיוק ככה מרגיש המוח של מי שמדחיק רגשות.
אבל יש חדשות טובות. המוח שלנו הוא גמיש להפליא. הוא יכול להשתנות ולהסתגל לנסיבות חדשות. התהליך הזה נקרא נוירופלסטיות, והוא מאפשר לנו ללמוד דרכים חדשות להתמודד עם רגשות. ממש כמו שהבודהיסטים ידעו לפני אלפי שנים, רק בלי מכשירי MRI מתוחכמים.
מיתוס "החוסן הנפשי": האם אנחנו באמת צריכים להיות טנק?
אחד המיתוסים הנפוצים ביותר בתרבות שלנו הוא שחוסן נפשי אומר להיות כמו טנק – חסינים מפני פגיעות. אבל האמת היא שחוסן נפשי אמיתי הוא היכולת להתמודד עם קשיים, לצמוח מהם, וללמוד מהם. זה לא אומר שלא נרגיש כאב, זה אומר שנלמד איך להחלים ממנו.
"זה בסדר לא להיות בסדר," אמרה לי פעם חברה טובה, והמשפט הזה תמיד מהדהד לי בראש.
אסור לעשות את זה! הטעות הנפוצה של ניסיון "להיות חזק" מדי
אחת הטעויות הנפוצות ביותר שאנשים עושים היא לנסות "להיות חזקים" מדי. הם מנסים להדחיק את הרגשות שלהם, להכחיש אותם, או להתעלם מהם. אבל זה רק מחמיר את המצב.
דמיינו שאתם דוחפים כדור מתחת למים. ככל שתדחפו אותו חזק יותר, כך הוא יקפוץ החוצה בעוצמה רבה יותר.
תיבת שאלות מהקהל (בדויה):
- אבי מחיפה שואל: "אני תמיד מלמדים אותי להיות חזק. איך אני אמור להפסיק?"
תשובה: התחילו בקטן. תנו לעצמכם רשות להרגיש. אם קשה לכם לבד, פנו לאיש מקצוע.
- רחל מירושלים שואלת: "אני מפחדת שאם אתחיל להרגיש, אני אטבע ברגשות שלי."
תשובה: זה טבעי לפחד, אבל זכרו שאתם לא לבד. יש אנשים שיכולים לעזור לכם לנווט את הרגשות שלכם.
תרגילים קצרים לשיפור המצב:
1. תרגיל נשימה: עצמו את העיניים, קחו נשימה עמוקה, עצרו אותה לכמה שניות, ונשפו לאט. חזרו על התרגיל כמה פעמים.
2. רגע מודעות: שימו לב לתחושות הגופניות שלכם. האם אתם מרגישים מתח בכתפיים? לחץ בחזה? פשוט שימו לב, בלי לשפוט.
3. יומן רגשות: כתבו כמה מילים על איך אתם מרגישים. זה יכול לעזור לכם להבין את הרגשות שלכם ולעבד אותם.
סיום: המסע אל הנוכחות המלאה
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. האם כדאי יותר להתמקד בניסיון לאזן את הרגשות, או פשוט לקבל אותם כמו שהם?
החודש הקרוב אני מתכנן לנסות מדיטציה מודעת, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בטראומה בין דורי.
