ביום שלישי גשום אחד, כשחיכיתי בתור לקפה בשינקין, הבטתי באישה שעמדה לפניי. היא ניסתה לשמור על חיוך, אבל ראיתי שהעיניים שלה מספרות סיפור אחר לגמרי. זה היה רגע קטן, אבל הוא גרם לי לחשוב מחדש על כל הקטע הזה של "להיות חזק". האם אנחנו באמת חזקים כשאנחנו מתעלמים מהרגשות שלנו? או שאנחנו פשוט דוחסים פנימה פצצה מתקתקת?
הסערה שבפנים
רגשות חזקים הם כמו סערה. הם יכולים להיות מפחידים, עוצמתיים, אבל בסופו של דבר - הם תמיד חולפים. הבעיה מתחילה כשאנחנו מנסים לעצור את הסערה הזו, לבנות סכר מול הכוח הטבעי הזה.
למה אנחנו עושים את זה בכלל? כי לימדו אותנו. לימדו אותנו שבכי זה חולשה, שכעס זה לא חינוכי, ושפגיעות זה משהו שצריך להסתיר. אבל מה אם בדיוק הפוך?
מה אם ההתמודדות האמיתית היא לא להתעלם, אלא להרגיש?
האמיגדלה והדחקת רגשות: גלאי העשן שהשתגע
בואו נדבר רגע על המוח. יש שם אזור קטן שנקרא אמיגדלה, מעין "גלאי עשן" של המוח. האמיגדלה הזו מזהה סכנות ומפעילה תגובות של "הילחם או ברח". כשאתם מדחיקים רגשות, אתם בעצם אומרים לאמיגדלה: "הכל בסדר, אין פה שום סכנה". אבל האמיגדלה יודעת שיש, והיא נהיית רגישה יותר ויותר.
כשאנחנו מדחיקים רגשות, אנחנו לא באמת מעלימים אותם. אנחנו פשוט משתקים את היכולת שלנו לעבד אותם. התוצאה? האמיגדלה נכנסת להיכון תמידי, ואנחנו חיים בתחושה מתמדת של חרדה, מתח, ודריכות.
זה כמו להשאיר גלאי עשן שמצפצף כל הזמן. בסוף, אתם תתעלמו ממנו, אבל השריפה עדיין תפרוץ.
עלים על נהר: תובנות בודהיסטיות ומדעי המוח
הבודהיזם מלמד אותנו להתבונן במחשבות שלנו כמו בעלים שצפים על נהר. אנחנו לא צריכים להיאחז בהם, לא להילחם בהם, רק להתבונן בהם חולפים. מדעי המוח היום מגלים את אותו הדבר - נוירופלסטיות, היכולת של המוח להשתנות ולהתאים את עצמו. כשאנחנו מאפשרים לרגשות לזרום, אנחנו מאמנים את המוח שלנו להיות גמיש יותר, עמיד יותר, ובסופו של דבר – מאושר יותר.
לפני כמה שנים, כשעברתי תקופה של שחיקה בעבודה, ניסיתי בכל כוחי "להיות חזק". התעלמתי מהעייפות, מהלחץ, מהתסכול. זה רק החמיר את המצב. רק כשעצרתי, נתתי לעצמי רגע להרגיש את מה שאני מרגישה, הבנתי שאני צריכה לשנות משהו.
איך מתחילים לשחרר?
אוקיי, אז הבנו שהדחקה זה רע. אבל איך עוברים מ"להיות חזק" ל"להרגיש חופשי"? זה לא קל, אבל זה אפשרי.
תרגיל קטן: עצמו את העיניים, קחו נשימה עמוקה, והתמקדו בתחושות בגוף שלכם. איפה אתם מרגישים מתח? איפה יש תחושה נעימה? רק תשימו לב, בלי לשפוט, בלי לנסות לשנות.
לפעמים, זה כל מה שצריך – רגע של מודעות.
אבל רגע, אסור לעשות את זה! טעות נפוצה היא לחשוב שאם נתחיל להרגיש את הרגשות שלנו, אנחנו נטבע בהם. זה לא נכון. הרגשות הם כמו גלים בים – הם יכולים להיות גבוהים, סוערים, אבל הם תמיד נסוגים.
אחת הלקוחות שלי, יעל, תמיד אמרה: "אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי להיות עצובה". זה גרם לה לכאבי בטן כרוניים ולחרדות קשות. רק אחרי שהתחלנו לעבוד על היכולת שלה להרגיש את העצב, הכאבים התחילו להירגע.
שאלות מהקהל (הבוידעם הנפשי שלנו)
"אבל מה אם אני מרגישה רגשות שליליים כל הזמן?" שאלה שחוזרת על עצמה. התשובה היא – זה בסדר. הרגשות הם לא טובים או רעים, הם פשוט מידע. הם אומרים לנו משהו על מה שקורה בתוכנו, על הצרכים שלנו.
"איך אני יודעת אם אני מדחיקה רגשות?" סימנים יכולים להיות עייפות כרונית, קשיי שינה, כאבי ראש, או תחושה כללית של ניתוק.
הנוכחות המלאה: המתנה הכי גדולה
הדחקת רגשות היא הרגל, והרגלים אפשר לשנות. זה לא תמיד קל, אבל זה תמיד שווה את זה. כשאנחנו מפסיקים להילחם ברגשות שלנו, אנחנו משחררים אנרגיה עצומה. אנחנו הופכים להיות נוכחים יותר, אותנטיים יותר, ויצירתיים יותר.
הנוכחות המלאה היא המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתת לעצמנו.
אני עדיין לומדת איך להרגיש יותר ולדחוס פחות. זה תהליך מתמשך, ואני לא תמיד מצליחה. אבל אני יודעת שאני בכיוון הנכון. בחודש הקרוב אני מתכננת לנסות מדיטציה מודרכת שמכוונת לזיהוי ושחרור רגשות, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של איך לבנות גבולות בריאים כדי לא להיסחף ברגשות של אחרים.
ואתם? איך אתם מתמודדים עם הרגשות שלכם?
