ביום שלישי אחד, לפני כמה חודשים, בדיוק כשהכנתי קפה (קפה טורקי, חייבת לציין, אחרת אני לא מתפקדת), הבנתי משהו. הרגשתי את הכתפיים שלי מורמות, את הלסת הדוקה, ופתאום קלטתי – אני לא לחוצה כרגע. אין לי דדליין בוער, אין פגישה דחופה. אבל הגוף שלי כן. למה? זו השאלה שהתחילה את המסע הזה, מסע אל תוך מה שנקרא "תסמונת הלחץ האדפטיבי הכרוני".
הגוף זוכר.
הוא זוכר את הטלפונים הבלתי פוסקים, את האימיילים שמציפים, את הלחץ בעבודה. הוא זוכר גם את הדאגות המשפחתיות, את החששות לגבי העתיד. והוא מתמכר. כן, מתמכר. כמו שמתמכרים לסוכר, לקפה, או לכל דבר שנותן תחושה זמנית של הקלה, הגוף שלנו יכול להתמכר ללחץ. הוא לומד לחיות ברמה גבוהה של מתח, וזה הופך להיות הנורמלי החדש שלו.
אבל למה זה קורה? וחשוב יותר – איך יוצאים מזה?
גלאי העשן הפנימי שלנו: האמיגדלה
בואו נדבר רגע על המוח. יש שם אזור קטן שנקרא האמיגדלה, והוא קצת כמו גלאי עשן. הוא אמור להתריע כשיש סכנה. אבל מה קורה כשהוא מצפצף כל הזמן, גם כשאין שום שריפה? הוא הופך להיות רגיש מדי.
בדיוק זה קורה בתסמונת הלחץ האדפטיבי הכרוני. הלחץ המתמיד גורם לאמיגדלה שלנו להיות במצב של דריכות יתר. היא מפרשת כל דבר כסכנה, גם דברים קטנים ולא מזיקים. וזה מעורר שרשרת של תגובות הורמונליות שגורמות לנו להרגיש לחוצים, חרדים, ומותשים.
פעם שמעתי פסיכולוגית קלינית מתארת את זה כמו "מכונית שממשיכה לנסוע על דלק גם אחרי שהגענו ליעד". הגוף פשוט לא יודע איך לעצור.
החיבור הרוחני: עלים על נהר
תחשבו על המחשבות שלכם כמו עלים שצפים על נהר. הן באות והולכות. חלקן יפות, חלקן מכוערות. אבל אנחנו לא חייבים להיסחף איתן. אנחנו יכולים פשוט לשבת על גדת הנהר ולהתבונן בהן.
זו תובנה עמוקה שמגיעה ממסורות רוחניות עתיקות, במיוחד בודהיזם. הרעיון הוא להפריד את עצמנו מהמחשבות והרגשות שלנו, להבין שהם חולפים, ולא להזדהות איתם.
ומה שהכי מדהים הוא, שגם מדעי המוח תומכים בזה! מחקרים מראים שתרגול מיינדפולנס, כלומר, תשומת לב לרגע הנוכחי, יכול ממש לשנות את המבנה והתפקוד של המוח. זה נקרא נוירופלסטיות – היכולת של המוח להשתנות ולהסתגל.
אז מה אפשר לעשות? כמה טיפים מעשיים:
- נשימה. כן, זה נשמע בנאלי, אבל זה עובד. עצרו לרגע, שימו לב לנשימה שלכם. קחו כמה נשימות עמוקות, דרך האף, עד לבטן. תוציאו לאט דרך הפה. חזרו על זה כמה פעמים. זה מוריד את הדופק, מרגיע את מערכת העצבים, ומחזיר אותנו לרגע הנוכחי.
תרגיל קטן: נסו לנשום 4 שניות פנימה, להחזיק את הנשימה 6 שניות, ולהוציא 8 שניות. חזרו על זה 5 דקות.
- תנועה. צאו להליכה, תרקדו, תעשו יוגה. כל פעילות גופנית משחררת אנדורפינים, שהם חומרים כימיים טבעיים שמשפרים את מצב הרוח ומפחיתים כאב.
אנקדוטה אישית: אני גיליתי שאפילו ריקוד מטופש לבד בבית, עם מוזיקה שאני אוהבת, עוזר לי להשתחרר ממתח.
- מיינדפולנס. הקדישו כמה דקות ביום לתשומת לב לרגע הנוכחי. זה יכול להיות בזמן שאתם שותים את הקפה של הבוקר, או בזמן שאתם מצחצחים שיניים. פשוט שימו לב לתחושות הפיזיות, לטעמים, לריחות.
ציטוט: "החיים קורים בזמן שאתה עסוק בלעשות תוכניות אחרות." – ג'ון לנון.
- גבולות. למדו להגיד "לא". זה אולי הדבר הכי קשה, אבל גם הכי חשוב. אל תיקחו על עצמכם יותר מדי. תזכרו שהבריאות הנפשית והפיזית שלכם חשובה יותר מכל דבר אחר.
אסור לעשות את זה!
טעות נפוצה היא לנסות "לנטרל" את הלחץ עם דברים שמזיקים לנו בטווח הארוך, כמו אלכוהול, אוכל מהיר, או צפייה מוגזמת בטלוויזיה. זה נותן הקלה זמנית, אבל רק מחמיר את הבעיה.
שאלה מהקהל (הבדויה, אבל לגיטימית):
שירה מחיפה שואלת: "אני מנסה לעשות את כל הדברים האלה, אבל זה לא עוזר לי מספיק. מה עוד אפשר לעשות?"
תשובה: שירה, את לא לבד. לפעמים צריך עזרה מקצועית. אל תהססי לפנות לפסיכולוג או מטפל אחר. הם יכולים לתת לך כלים נוספים להתמודדות עם לחץ, ולעזור לך לזהות את הגורמים המרכזיים ללחץ בחייך.
ומה עם המיתוסים?
המיתוס: "לחץ זה דבר רע."
האמת:* קצת לחץ יכול להיות מועיל. הוא יכול לעזור לנו להיות יותר ממוקדים ויצירתיים. הבעיה מתחילה כשהלחץ הופך להיות כרוני ובלתי נשלט.
רגע של מחשבה חופשית:
לפעמים אני תוהה אם החברה המודרנית פשוט מעודדת התמכרות ללחץ. אנחנו חיים בעולם שמעריך פרודוקטיביות, יעילות, והספקים. אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להיות כל הזמן עסוקים, שאם אנחנו לא עושים משהו, אנחנו מבזבזים את הזמן שלנו. האם אנחנו צריכים לשנות את הערכים שלנו כחברה?
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה את השיטות האלו – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכננת לנסות להקדיש לפחות חצי שעה ביום למדיטציה, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של שחיקה בעבודה.
