ביום שלישי שעבר, עמדתי בתור בסופר "שופרסל" בדיזנגוף, מחכה לתורי לקופה. מלפני עמדה אישה, נראית בסביבות ה-70, מרימה בקלות שישיית מים מינרלים על המסוע. שישיית מים! אני, שבקושי סוחב את השקיות של הירקות, הרגשתי קצת... איך נאמר? לא בשיאי. זה גרם לי לחשוב: מה הסוד שלה? איך היא מצליחה, בגיל הזה, להיות חזקה וזריזה יותר ממני?
התחלתי לחקור. ולא, לא את האישה מהסופר (קצת קריפי). חקרתי את הגוף שלי, את הדרך בה אנחנו מתאמנים, את מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על תנועה. גיליתי משהו מדהים: אנחנו מפספסים משהו קריטי. קוראים לזה "הורמזיס תנועתי".
אז מה זה לעזאזל הורמזיס תנועתי? תחשבו על זה ככה: כמו חיסון לגוף שלכם, אבל בתנועה. זה העיקרון שאומר שעקה פיזית קטנה – כמו הרמה של שישיית מים או הליכה ברחוב – יכולה לחזק אתכם לטווח הארוך. לא אימוני כוח מטורפים עם משקלים עצומים, אלא תנועה חכמה שמאתגרת את הגוף בדיוק במידה הנכונה.
הסוד של הזקנים האוקינאווים והקווקזים (ולמה הליכון זה סיוט)
יש קהילות בעולם, כמו אלה באוקינאווה שביפן או בהרי הקווקז, שבהן אנשים חיים עד גילאים מופלגים ונשארים פעילים וחזקים. מה הסוד שלהם? הם לא עושים אימוני CrossFit מטורפים. הם פשוט זזים. כל הזמן. הם עובדים בגינה, הולכים ברגל, מטפסים על הרים. הם חיים בתנועה.
והנה פרדוקס מטריף: אנחנו חושבים שהליכה על הליכון היא בריאה, אבל לאריה בכלוב שמסתובב הלוך ושוב זה נחשב סימן של מצוקה! הגוף שלנו לא נועד לתנועות חד-גוניות ומשעממות. הוא משווע לגיוון, לאתגרים, לחקירה.
המיתוס של המתיחות (והאמת הכואבת על גמישות)
כמה פעמים שמעתם שחייבים לעשות מתיחות לפני אימון? מיליון. אבל למה? חיות בר לא עושות מתיחות לפני שהן רודפות אחרי טרף! הן פשוט זזות. המתיחות המורכבות שאנחנו עושים הן לפעמים יותר נזק מתועלת.
אז מה כן? תנועה טבעית, אינטואיטיבית. תנועות שהגוף שלנו מתוכנת לעשות. לזחול, להתכופף, להרים, לדחוף. תנועות "פרימיטיביות" שאנחנו שכחנו איך לעשות.
שאלה מהקהל: "אבל רגע, אם אני לא גמיש, איך אני אמור לעשות את כל התנועות האלה?"
שאלה מצוינת! לא צריך להיות גמיש כמו גומי. התחילו לאט, בהדרגה. תקשיבו לגוף שלכם. אל תכריחו אותו. תנו לו זמן להסתגל.
תנועה היא שפה: הקשיבו לגוף שלכם
תחשבו על הגוף שלכם כמו כלי נגינה. אם לא תנגנו בו, הוא יחליד. אבל אם תנגנו בו יותר מדי חזק, הוא יישבר. המפתח הוא למצוא את האיזון הנכון.
תפסיקו להסתמך על הנחיות חיצוניות ותתחילו להקשיב לגוף שלכם. הוא יודע מה הוא צריך. הוא ישדר לכם מסרים. אתם רק צריכים ללמוד להקשיב.
אסור לעשות את זה! אל תתעלמו מכאב. כאב הוא סימן אזהרה. אם משהו כואב, תפסיקו. תנו לגוף שלכם לנוח.
קצת מילים מלמדות (ומושגים מהעולם)
במקום להגיד "מתיחה", אפשר להשתמש במילה "קינסטרטצ'" (Kinstretch), שמתייחסת לטכניקה ספציפית לשיפור טווחי תנועה. או במקום "תרגיל בטן", תחשבו על "אגניסטהרה דהוטי" (Agnisara Dhauti) – תרגול יוגי עתיק לחיזוק שרירי הליבה. זה נשמע יותר מעניין, לא?
השורה התחתונה (וגם קצת הומור)
הורמזיס תנועתי הוא לא עוד טרנד חולף. זה שינוי תפיסה. זה להבין שהגוף שלנו נועד לזוז, לחיות, לפרוח. זה לא לוותר על החיים, אלא לחיות אותם במלואם – עד גיל 120 (בבריאות טובה, כמובן!).
זזים?
אז מה?
פשוט זזים!
הניסוי של היום:
קחו הפסקה של 5 דקות מהקריאה, תעמדו על הרגליים, ותעשו כמה תנועות אינטואיטיביות. תנו לגוף שלכם להוביל. תתמתחו, תתכופפו, תסתובבו. שימו לב איך אתם מרגישים. תתחברו לגוף שלכם.
אני עדיין מנסה להבין איך לשלב את כל העקרונות האלה בצורה הכי טובה בחיים שלי. אני מתכנן להתחיל ללכת יותר ברגל, ולנסות תנועות יותר טבעיות באימונים שלי.
אם יש לכם טיפים או רעיונות, אשמח לשמוע! אולי בפעם הבאה נדבר על איך לבנות סביבת עבודה שתומכת בתנועה טבעית.
