ביום שלישי שעבר, בזמן שחיכיתי בתור הבלתי נגמר בסניף הדואר המקומי ברמת גן (אתם יודעים, זה שליד הקניון), קלטתי משהו מוזר. אישה מבוגרת, בטח בת 80 פלוס, עמדה שם, מוקפת בערימות של חבילות וניירות, אבל במקום להיראות מתוסכלת כמו כולנו, היא פשוט… רקדה עם הכתפיים שלה. כן, ממש ככה. היא הרימה, סובבה, הניעה אותן מצד לצד, כאילו היא שומעת מוזיקה שאף אחד אחר לא שומע. באותו רגע, בין חשבונות הארנונה והדואר רשום, הבנתי משהו: אולי הסוד לאריכות ימים בריאה לא טמון בתרופות פלא או דיאטות משוגעות, אלא בתנועה הפשוטה הזו, התנועה האינטואיטיבית ששכחנו לעשות.
אז למה בעצם תנועתיות כתפיים? זה פשוט - הכתפיים שלנו הן צומת מרכזי בגוף. הן משפיעות על היציבה, הנשימה, ואפילו על מצב הרוח שלנו. אבל רובנו תקועים שעות מול מחשב, הכתפיים מכווצות, כאילו אנחנו מנסים להתחבא מהעולם. זה מצב מטורלל!
שמעתי את ד"ר ירון מרגולין, פיזיותרפיסט מומחה, אומר בפודקאסט שלו: "הכתפיים הן המראה של הנפש. כשהן משוחררות, גם הנפש משוחררת". תחשבו על זה – ילדים קטנים זזים כל הזמן, כולל עם הכתפיים. מתי הפסקנו?
אבל שימו לב – לא כדאי סתם להתחיל לסובב את הכתפיים כמו משוגעים. טעות נפוצה היא לחשוב ש"כמה שיותר יותר טוב". זה יכול לגרום דווקא לכאבים ולדלקות. התנועה צריכה להיות מודעת, עדינה, ומותאמת לגוף שלכם.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: למה בעצם אנחנו צריכים "לתרגל" תנועה טבעית? הרי חיות בטבע לא עושות חימום לפני שהן רצות אחרי טרף! אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. התשובה היא פשוטה: אנחנו, בניגוד לחיות, פשוט שכחנו איך לזוז. ניוון זה שם המשחק המודרני.
"וואלה, איך לא ידעתי את זה קודם?"
תחשבו על זה רגע: סבתא שלכם, זו שאופה עוגיות מדהימות ומספרת סיפורים על פעם, בטח לא מבלה שעות בחדר כושר. אבל היא זזה. היא מנקה, מבשלת, מטפלת בנכדים, ואולי גם רוקדת קצת עם הכתפיים שלה.
אז מה עושים? איך מחזירים את התנועה לחיים שלנו?
- התחילו בקטן: תנועות כתפיים קטנות, עדינות, כמה פעמים ביום. תחשבו על זה כמו "נשנוש תנועתי" בין ארוחות.
- הקשיבו לגוף: אם משהו כואב, תעצרו. זה לא תחרות.
תזכרו את האוקינאווים: תושבי האי היפני הזה ידועים באריכות ימיהם ובבריאותם המצוינת. אחד הסודות שלהם הוא תנועה יומיומית, גם בגיל מבוגר. אין להם חדרי כושר מפוארים, אבל הם הולכים, עובדים בגינה, וזזים. הם פשוט קונָטֶה (ביפנית: קשר, חיבור) לגוף שלהם.
- תנסו "טאי צ'י כתפיים": דמיינו שאתם מציירים עיגולים קטנים עם הכתפיים, קדימה ואחורה. זה נשמע מוזר, אבל זה עובד!
- דברו עם הגוף שלכם: סליחה זה נשמע קרינג׳ אבל רגע, מה הכתפיים שלך מרגישות? תזכירו לעצמכם: הכתפיים לא קשורות לבירוקרטיה, הן קשורות ליכולת שלך לחבק את הילדים.
מיתוס נפוץ: צריך לעשות מתיחות מורכבות כדי לשחרר את הכתפיים. שטויות! כמו שאמרתי, חיות לא עושות מתיחות לפני שהן רצות. תנועה טבעית, אינטואיטיבית, היא הכי טובה.
עוד משהו מעניין: תושבי הרי הקווקז, עוד קבוצה שידועה באריכות ימיה, נוהגים לשיר ולרקוד באופן קבוע. והניחוש שלי? גם שם הכתפיים משחקות תפקיד מרכזי. אולי כדאי לנו לאמץ קצת את הלֵזְגִּינְקָה (ריקוד קווקזי מסורתי)?
במקום לרוץ על הליכון כמו אריה בכלוב, צאו החוצה, תלכו בפארק, תשימו מוזיקה, ותרקדו עם הכתפיים שלכם. תנו להן לנשום. תנו להן לחיות.
שאלות מהקהל (בדויות, אבל לגמרי אמיתיות):
- דניאל מתל אביב שואל: "אני עובד מול מחשב כל היום, מה אני יכול לעשות כדי לשחרר את הכתפיים?"
תשובה: כל שעה קחו הפסקה קצרה, תעשו כמה תנועות כתפיים, תקומו מהכיסא, ותלכו קצת. אפילו סיבוב קצר במטבח יכול לעשות פלאים.
- שירה מירושלים שואלת: "אני סובלת מכאבי כתפיים כרוניים, האם התרגילים האלה יכולים לעזור לי?"
תשובה: חשוב להתייעץ עם פיזיותרפיסט לפני שמתחילים תרגילים חדשים, במיוחד אם יש כאבים כרוניים. הוא יוכל להתאים לכם תרגילים ספציפיים ולבדוק מה הסיבה לכאבים.
- אבי מחיפה שואל: "אני מתבייש לרקוד עם הכתפיים שלי בפומבי, מה לעשות?"
תשובה: תרקדו בבית! תשימו מוזיקה שאתם אוהבים, ותשתחררו. אף אחד לא צריך לראות. העיקר שתזוזו.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות להקדיש לפחות 5 דקות ביום לתנועות כתפיים מודעות, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בקשר בין תנועתיות כתפיים לנשימה נכונה. כי זה, חברים, כבר סיפור אחר לגמרי.
