ביום שלישי שעבר, כשהתאמנתי על תנועת "הליכה דוב" המגושמת שלי בפארק הירקון (כן, אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל תסמכו עלי, נגיע לזה), ראיתי ילד קטן, בטח בן ארבע, מטפס על סלע כאילו הוא נולד לזה. בלי חימום, בלי מתיחות, פשוט זינק וטיפס! זה גרם לי לחשוב מחדש על כל מה שאני יודע על כושר ותנועה. למה אנחנו, המבוגרים, כל כך נוקשים ושבירים? האם איבדנו משהו בדרך?
אנחנו מוקפים בתרבות כושר שאומרת לנו איך לזוז, כמה לזוז ואיפה לזוז. חדרי כושר עמוסים במכונות מבריקות, מדריכים מלומדים מנפנפים בתעודות, ותוכניות אימון מבטיחות לנו גוף חטוב יותר, חזק יותר, מושלם יותר. אבל רגע, מה עם הגוף שלנו? מה הוא רוצה? מה הוא צריך?
האמת המרה: הכושר המודרני חונק את התנועה הטבעית שלנו
אני יודע, אני יודע, זה נשמע כמו התחלה של מניפסט אנטי-חדר-כושר. אבל תנו לי להסביר. תעשיית הכושר, עם כל הכוונות הטובות שלה, לעיתים קרובות מבוססת על פרדיגמות מקובעות ונוקשות. אנחנו מחלקים את הגוף לקבוצות שרירים, מבצעים חזרות מתוכננות, ומודדים התקדמות על פי משקלים וסטטיסטיקות. אבל מה עם תנועה טבעית, אינטואיטיבית, כזו שזורמת מהגוף עצמו?
תחשבו על זה רגע: חיות בר לא צריכות מדריך כושר. הן לא עושות מתיחות סטטיות לפני שהן רודפות אחרי טרף. הן פשוט... זזות. הן משתמשות בכל טווח התנועה שלהן, בצורה מגוונת ומאפשרת. הן מטפסות, זוחלות, רצות, קופצות, מסתובבות – הכל בחן ובקלות.
"תנועה היא תרופה", אמרה לי פעם ד"ר קלי סטארט, פיזיותרפיסטית מוערכת שחוקרת את התנועה האנושית. "הבעיה היא שאנחנו לוקחים מנות קטנות מדי של תרופה חזקה מדי."
קצת השראה ממקומות לא צפויים
נסתכל רגע על קהילות ילידיות ומסורתיות. קחו לדוגמה את הזקנים בני ה-80+ באוקינאווה, יפן. הם עדיין פעילים, גמישים וחזקים. הם עובדים בגינה, רוקדים בפסטיבלים, מטיילים בהרים. מה הסוד שלהם? תנועה טבעית ויומיומית. הם לא הולכים לחדר כושר, אבל הם הולכים הרבה ברגל, עובדים בעבודות פיזיות, ואוכלים אוכל טרי ומזין. או הקווקזים המפורסמים, שחלקם חוגגים ימי הולדת 100 עם כושר גופני מעורר קנאה.
למה אנחנו צריכים מתיחות מורכבות לפני אימון, כשחיות פשוט יוצאות לדרך?
פרדוקס התנועה הפרימיטיבית: יותר פרימיטיבי, יותר מתקדם
הנה פרדוקס מעניין: תנועה "פרימיטיבית", כמו זחילה, טיפוס, גלגול, היא למעשה מתקדמת יותר מבחינת בריאות ותפקוד. התנועות האלה מערבות את כל הגוף, מחזקות את השרירים המייצבים, משפרות את הקואורדינציה, ומגבירות את המודעות הגופנית.
ואם אתם חושבים שזחילה זה רק לתינוקות, תחשבו שוב. זה תרגיל מדהים לשיפור היציבה, חיזוק הליבה והגברת הניידות. נסו את תנועת "הליכת דוב" – הליכה על ארבע, כשהברכיים מורמות מעט מהקרקע. זה קשה, זה מאתגר, אבל זה שווה את זה! (הנה, גילוי נאות: גם אני עדיין עובד על זה...)
בואו נדבר תכל'ס: טיפים מעשיים לתנועה טבעית יותר
אז איך משלבים יותר תנועה טבעית בחיים שלנו? הנה כמה טיפים פשוטים:
1. שכחו מהכיסא: עמדו יותר, שבו על הרצפה, נסו לעבוד בעמידה.
2. גוונו את התנועה: צאו לטייל בשטח לא אחיד, טיפסו על סלעים, שחקו עם ילדים.
3. הקשיבו לגוף: אל תכריחו את עצמכם לתנועות כואבות. תנו לגוף להוביל.
4. תזכרו שחוסר תנועה גורם לחלודה: תנועה טבעית היא כמו שמן לגוף שלכם!
5. תתחילו בקטן: אם לא זזתם הרבה זמן, תתחילו בתנועות קטנות ופשוטות.
שמעתי פעם ב"פודקאסט של רוגן" (כן, אני יודע שהוא שנוי במחלוקת, אבל לפעמים הוא מביא תובנות מעניינות) שאמר שאנחנו "כלואים בכלוב של נוחות". וזה כל כך נכון!
אסור לעשות את זה! הטעות הנפוצה: להתעלם מהגוף
אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא להתעלם מהגוף. אנחנו מתעלמים מכאבים, מתעלמים מתחושות לא נעימות, וממשיכים לדחוף את עצמנו מעבר לגבולות שלנו. זה מתכון בטוח לפציעות ולתסכול. זכרו: הגוף שלכם הוא המדריך הכי טוב שלכם. תקשיבו לו!
שאלות מהקהל (מדומיין, אבל רלוונטי!)
- שירה מחדרה שואלת: "אני עובדת מול מחשב כל היום. איך אני יכולה לשלב יותר תנועה טבעית ביום שלי?"
תשובה: הפסקות קצרות של תנועה! קומו מהכיסא כל חצי שעה, עשו סיבובי ידיים, תמתחו את הגב, צאו להליכה קצרה.
- אבי מקיבוץ דן שואל: "אני סובל מכאבי גב כרוניים. האם תנועה טבעית יכולה לעזור לי?"
תשובה: בהחלט! אבל חשוב להתייעץ עם פיזיותרפיסט מוסמך לפני שמתחילים תוכנית תנועה חדשה.
"תנועה היא חיים. חיים הם תנועה." – מודרה
אני אוהב לסיים מאמרים בשילוב מילים מתרבויות שונות. "מודרה" היא מילה בסנסקריט (הודית עתיקה) שמתייחסת למחוות ידיים סמליות המשמשות ביוגה ומדיטציה. אבל בעיני, "מודרה" מייצגת את הרעיון של תנועה מכוונת ובעלת משמעות. זה מזכיר לנו שתנועה היא לא רק פעילות גופנית, אלא גם ביטוי של החיים עצמם.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות להקדיש לפחות 15 דקות ביום ל"משחק תנועה" חופשי – פשוט לזוז איך שבא לי, בלי תוכנית, בלי מטרה. אעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של "תזונה אינטואיטיבית" – איך להקשיב לגוף גם בנוגע לאוכל.
ניסוי תנועתי קטן בשבילכם:
שבו על הרצפה, בעיניים עצומות. שימו לב לתחושות בגוף. בלי לשפוט, פשוט תרגישו. עכשיו, התחילו לזוז באיטיות, בתנועות קטנות ופשוטות. הניעו את הראש, את הכתפיים, את האגן. תנו לגוף להוביל. שימו לב איך התחושות משתנות. עשו זאת במשך 5 דקות.
תזכרו - אריה שהולך הלוך ושוב בכלוב, לא באמת רץ. תנו לעצמכם לרוץ חופשיים.
