ביום שלישי שעבר, בדיוק כשהרצתי את הילדים לחוג קראטה (איירוני, נכון?), תפסתי את עצמי עושה את אותו הדבר כמו כולם – מתמתח כמו איזה בננה רקובה לפני שאני בכלל מתחילה לזוז. ואז זה היכה בי: למה בעצם?
הרי אף חיה בטבע לא עוצרת להתעסק במתיחות מורכבות לפני שהיא קופצת על טרף או בורחת מסכנה. אז למה אנחנו, בני האדם המודרניים, הפכנו את הגמישות לפולחן כמעט דתי?
אם אתם כמוני, גדלתם על המיתוס ש"חייבים להתמתח לפני כל אימון". אבל מה אם אני אגיד לכם שהגישה הזו לא רק מיושנת, אלא אפילו מזיקה? מוכנים לנער קצת את המוסכמות שלכם?
הסוד הגנוז של האריות והסמוראים
תשכחו מחדרי כושר מנופחים ומתוכניות אימונים מורכבות. הסוד לבריאות אופטימלית ותנועה טבעית נמצא דווקא במקומות הכי לא צפויים: בטבע, בקרב קהילות ילידיות, ובחוכמת העתיקה של תרבויות כמו יפן.
אז למה בעצם אנחנו צריכים מתיחות מורכבות? זה פשוט: הגוף שלנו מתוכנן לתנועה, לא לישיבה ממושכת מול מסכים. כשמזניחים את התנועה הטבעית שלנו, השרירים מתקצרים, המפרקים נעשים נוקשים, ואנחנו מתחילים להרגיש כמו רובוטים חלודים.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר אנדרו הוברמן (מומלץ בחום!) שדווקא תנועות "פרימיטיביות" כמו כריעה עמוקה, טיפוס, זחילה וגלגול יכולות לעשות פלאים לגוף שלנו. כן, בדיוק כמו תינוקות.
אבל שימו לב – לא כדאי לקפוץ ישר לתרגילים מורכבים בלי בסיס טוב. זה כמו לנסות לנגן קונצ'רטו לפסנתר בלי לדעת לקרוא תווים. התחילו לאט, הקשיבו לגוף שלכם, ותנו לו להוביל אתכם.
אוקינאווה, הקווקז ומה שביניהם: סוד אריכות הימים
תסתכלו על קשישים בני 80+ באוקינאווה, יפן, או בהרי הקווקז – הם לא מבצעים מתיחות מורכבות או מרימים משקולות בחדר כושר. הם פשוט ממשיכים לזוז באופן טבעי לאורך כל היום, עובדים בגינה, הולכים ברגל, משחקים עם הנכדים, וחיים חיים פעילים.
הם שומרים על ניידות ותפקוד גופני מעולה גם בגיל מתקדם, כי הם לא ניתקו את עצמם מהתנועה הטבעית שהגוף שלהם נועד לה.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם אנחנו באמת צריכים את כל הציוד והגאדג'טים המתוחכמים האלה כדי להיות בריאים וחזקים? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים.
מתיחות סטטיות? אסור לעשות את זה!
טעות נפוצה היא לבצע מתיחות סטטיות (החזקת מתיחה למשך זמן) לפני פעילות גופנית. מחקרים מראים שמתיחות כאלה יכולות דווקא להחליש את השרירים ולהגביר את הסיכון לפציעות.
במקום זאת, התמקדו בתנועה דינמית – תנועות שמחממות את השרירים ומכינות אותם לפעילות. תחשבו על זה כמו ריקוד קטן לפני הריצה הגדולה.
שאלות מהקהל (הדמיוני, אבל רלוונטי)
- רונית מפתח תקווה שואלת: "אני מרגישה נוקשות בגב התחתון אחרי יום שלם מול המחשב. מה אני יכולה לעשות?"
התשובה שלי: רונית יקרה, נסי לקום כל שעה ולבצע כמה תנועות פשוטות: כיפוף לפנים, פיתול מצד לצד, וכריעה עמוקה. אפילו כמה דקות של תנועה קלה יכולות לעשות פלאים.
- דוד מחיפה שואל: "אני רץ מרתונים. האם אני צריך לוותר על המתיחות לפני הריצה?"
התשובה שלי: דוד, מתיחות סטטיות כנראה לא יועילו לך לפני הריצה. התמקד בחימום דינמי: סיבוב ידיים, ניעות רגליים, וכמה דקות של ריצה קלה.
הגוף שלנו: אריה בכלוב?
תחשבו על ריצה על הליכון לעומת ריצה בטבע. זה כמו לשים אריה בכלוב ולצפות ממנו לשגשג. הגוף שלנו נועד לתנועה מגוונת ומאתגרת, לא לחזרה מונוטונית על אותה פעולה שוב ושוב.
זוכרים את שיעורי הספורט בבית הספר, כשהמורה צעקה "עמידת מוצא – ברכיים כפופות"? אז זהו, מסתבר שגם זה לא הכי מומלץ. ביומכניקה נכונה מתחילה עם קשב לגוף, לא עם תנוחות כפויות.
"שיסאקו" – סוד התנועה הזורמת
אחד המושגים האהובים עלי בתרבות היפנית הוא "שיסאקו" (仕草) – מילה המתארת את האופן שבו אדם זז, נע, מתנהג. זה לא רק עניין של טכניקה, אלא של הרמוניה בין הגוף, הנפש והסביבה.
כשאנחנו מתחילים להקשיב לגוף שלנו ולזוז באופן אינטואיטיבי, אנחנו מתחילים לחוות את התנועה כחוויה הוליסטית – כחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו.
לזוז. לנשום. לחיות.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות לשלב יותר תנועות "פרימיטיביות" בשגרת היומיום שלי, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בהשפעה של תזונה על התנועה.
עכשיו תורכם: קומו מהכיסא, תמתחו ידיים לשמיים, ותקשיבו לגוף שלכם. מה הוא אומר לכם? לאן הוא רוצה לזוז? פשוט תנו לו להוביל. אתם תופתעו.
