ביום רביעי שעבר, כשאני מחכה בתור לקפה ב"קפה גרג" (כן, אני יודע, קלישאה), שמעתי שיחה בין שתי נשים על כושר. אחת מהן, עם טייץ ניאון צמוד, סיפרה בהתלהבות על אימון האירובי "הקשוח" שעשתה בבוקר – ריצה על הליכון במהירות שגרמה לי לחשוב אם היא בורחת ממשהו. זה גרם לי לתהות: האם אנחנו באמת צריכים "להרוג" את עצמנו כדי להיות בריאים?
המיתוס האירובי – יותר נזק מתועלת?
תשכחו ממה שסיפרו לכם. תעשיית הכושר שיווקה לנו שנים את האירובי הקלאסי – ריצה מטורפת, ספינינג אינטנסיבי, קרוספיט עם משקולות שאני רק רואה ואני כבר תפוס. אבל מה אם כל המאמץ הזה, כל הדופק המואץ הזה, בעצם פוגע בנו יותר ממה שהוא מועיל? מה אם התשובה לבריאות אריכות ימים נמצאת דווקא בתנועה טבעית, איטית ומודעת?
כן, כן, אני יודע מה אתם חושבים. "הליכה? זה בשביל סבתות!". אבל עצרו רגע. בואו נסתכל על קהילות ילידיות ומסורתיות כמו אלו שחיות באוקינאווה, יפן, או בהרי הקווקז. אנשים שם חיים עד גילאים מופלגים, וברוב המקרים, הם לא מעבירים את חייהם על הליכון. הם זזים, הם עובדים, הם מטיילים – אבל הכל בקצב נינוח, שמתאים לגוף שלהם. קשישים בני 80+ באוקינאווה עדיין עובדים בגינות שלהם, מטפסים על הרים ורוקדים בפסטיבלים. איך הם עושים את זה? התשובה טמונה בתנועה היומיומית שלהם, שמתבצעת באופן טבעי ואינטואיטיבי.
אז למה הליכה איטית יותר טובה?
זה לא קסם, זה מדע פשוט. הליכה איטית ומודעת, במיוחד בשטח לא אחיד כמו חוף ים או שביל עפר, מפעילה קבוצות שרירים רבות ושונות. היא מאתגרת את שיווי המשקל, את הקואורדינציה ואת התחושה הפרופריוצפטיבית (היכולת של הגוף לדעת איפה הוא נמצא במרחב). זה, בתורו, משפר את התפקוד של מערכת העצבים, מפחית דלקתיות ומעודד את הפעלת הגנים האחראים על אריכות ימים.
חשבתם פעם למה חיות לא עושות מתיחות מסובכות לפני שהן רצות? למה אריה לא מתחיל בריצת חימום איטית לפני שהוא רודף אחרי טרף? הן פשוט קמות וזזות. הגוף שלהן יודע מה הוא צריך לעשות. אנחנו, לעומת זאת, שכחנו איך להקשיב לגוף שלנו. אנחנו תקועים בתוך מסגרות נוקשות של אימונים, שברוב המקרים מזיקות לנו יותר ממה שהן מועילות.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר פיטר אטיה (מומלץ בחום!) שהוא מדבר על "תנועה פרימיטיבית" כדרך מתקדמת לבריאות. זה נשמע פרדוקסלי, נכון? אבל הוא הסביר שתנועות כמו זחילה, טיפוס, הרמה של חפצים כבדים – כל אלה הן תנועות שהגוף שלנו נועד לבצע. הן מחזקות את השרירים העמוקים, משפרות את היציבה ומגבירות את הגמישות.
טעות נפוצה: "צריך להזיע כדי שזה ייחשב אימון"
שטויות במיץ! זיעה היא בסך הכל תגובה של הגוף לחום. אפשר להיות בכושר מעולה בלי להזיע כמו חזיר. ההתמקדות צריכה להיות על איכות התנועה ולא על כמות הזיעה.
שאלות מהקהל (בדויות, אבל משקפות משהו אמיתי):
- אבי מחיפה שואל: "אבל מה עם שריפת קלוריות? לא צריך אימון אינטנסיבי כדי לרדת במשקל?"
תשובה: נכון, אימון אינטנסיבי שורף יותר קלוריות ברגע נתון, אבל הוא גם מעלה את רמות הקורטיזול (הורמון הסטרס), שמעודד אגירת שומן. הליכה איטית, לעומת זאת, עוזרת לשרוף שומן בצורה יעילה יותר לאורך זמן, בלי להעמיס על הגוף.
- דנה מתל אביב שואלת: "אני רגילה לרוץ על הליכון. האם זה בסדר?"
תשובה: ריצה על הליכון זה כמו להחזיק אריה בכלוב שמסתובב הלוך ושוב. זה משהו אבל לא טבעי. עדיף לרוץ בחוץ בשטח משתנה. אם אין אפשרות, תנסי לפחות להוסיף שיפועים קלים להליכון כדי לדמות תנאי שטח טבעיים.
איך מתחילים?
- הקשיבו לגוף שלכם: אל תנסו לעשות יותר מדי מהר מדי. התחילו בהליכות קצרות ואיטיות, ותגבירו את המרחק והקצב בהדרגה.
- צאו לטבע: הליכה בפארק, בחוף הים או ביער תעשה פלאים לנפש ולגוף.
- נסו תנועות "פרימיטיביות": זחילה על ארבע, הרמת חפצים כבדים (בזהירות!), טיפוס על עצים (אם אתם מרגישים הרפתקנים).
- הכי חשוב: תהנו! אם אתם לא נהנים מהתנועה, אתם לא תתמידו בה.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות להחליף חלק מאימוני הריצה שלי בהליכות ארוכות בטבע, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בחשיבות של תזונה מותאמת אישית לאריכות ימים.
ניסוי תנועתי קטן לסיכום:
עמדו יחפים על הרצפה. עצמו עיניים ונסו להרגיש את הקשר של כפות הרגליים שלכם עם האדמה. הטו את משקל הגוף קדימה ואחורה, מצד לצד. שימו לב איך הגוף שלכם מגיב. האם אתם מרגישים מתח באזורים מסוימים? האם אתם מצליחים לשמור על שיווי משקל בקלות? הניסוי הפשוט הזה יעזור לכם להתחבר לאינטליגנציה התנועתית הטבעית שלכם.
