ביום חמישי שעבר, בזמן שעמדתי בתור לקפה בשוק הכרמל, הבטתי באישה בת 80 פלוס, מטיילת להנאתה עם סל קניות עמוס ירקות. היא נראתה חזקה, זקופה וחיונית יותר מרוב הצעירים שם. באותו רגע, הבנתי סופית: משהו לא מסתדר עם האובססיה שלנו לריצות מרתון ואימוני HIIT. האם באמת צריך לסבול כדי להיות בריאים?
למה "אירובי" הפך למילה גסה?
אני יודע, אני יודע. המילה "אירובי" מעלה אסוציאציות של בגדי לייקרה צבעוניים ושיעורי степ מיוזעים משנות ה-80. אבל האמת היא שהבעיה היא לא עם האירובי עצמו, אלא עם הדרך שבה אנחנו ניגשים אליו. אנחנו שבויים בתפיסה ש"יותר זה יותר טוב", וחורשים את עצמנו באימונים אינטנסיביים עד אפיסת כוחות. ומה התוצאה? שחיקה, פציעות, ותחושת תסכול מתמדת.
אז למה בעצם הליכה איטית יכולה להיות יותר טובה? זה פשוט – מדובר בהפעלה של גנים מאריכי חיים. אבל יש כמה נקודות שחשוב להבין.
שמעתי את ד"ר פיטר אטיה, אחד הגורואים של אריכות ימים, מדבר על זה בפודקאסט שלו, והופתעתי לגלות שהרבה מהמחקרים מצביעים על כך שדווקא פעילות גופנית בעצימות נמוכה, כמו הליכה מתונה, היא הכי יעילה להפעלת מסלולים מטבוליים שמקדמים בריאות ואריכות ימים. אותם מסלולים שאנחנו רוצים להפעיל כדי להישאר צעירים וחזקים.
אבל שימו לב – לא כדאי להפוך את ההליכה הזו למשימה מטורפת ולנסות לצעוד 20 קילומטר ביום, כי זה יכול לגרום לשחיקת מפרקים ולתשישות כרונית. הכל במידה.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: למה אנחנו צריכים מכשירי כושר משוכללים אם התנועות הכי טבעיות הן אלו שמטיבות איתנו הכי הרבה? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים.
אוקינאווה, הקווקז וסוד הניידות הנצחית
תחשבו על זה: קהילות מסורתיות כמו אלו באוקינאווה או בהרי הקווקז, שבהן אנשים חיים עד גיל מאה ויותר, לא רצים מרתונים ולא מרימים משקולות כבדות. הם פשוט זזים כל היום – הולכים ברגל, עובדים בגינה, רוקדים.
זוכרים את הסיפור על סבתא שושנה, השכנה שלי מקומה שני? בגיל 92, היא הייתה מטפסת במדרגות עם הסלים, ולא מוכנה לוותר על הטיול היומי בפארק. היא מעולם לא דרכה בחדר כושר.
מיתוס המתיחות: האם אנחנו באמת צריכים את זה?
אחד המיתוסים הנפוצים בתעשיית הכושר הוא שחייבים לבצע מתיחות סטטיות לפני כל אימון. אבל תחשבו על זה רגע: האם ראיתם פעם אריה נמתח לפני שהוא יוצא לצוד? לא.
הגוף שלנו חכם יותר ממה שאנחנו חושבים. הוא יודע להתאים את עצמו לתנועה אם רק נאפשר לו. במקום לבצע מתיחות מורכבות ומלאכותיות, פשוט התחילו לזוז – תתכופפו, תתמתחו, תתנדנדו – ותראו איך הגוף שלכם מתעורר בעצמו.
אסור לעשות את זה! (או: טעות נפוצה)
אחת הטעויות הכי נפוצות היא לנסות לחקות את מה שאחרים עושים. כל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו, עם היסטוריה גופנית, יכולות ומגבלות משלו. מה שעובד בשביל חבר שלכם לא בהכרח יעבוד בשבילכם. הקשיבו לגוף שלכם, ופעלו בהתאם.
שאלה טובה שעולה בדרך כלל היא: מה עדיף, הליכה איטית או ריצה מהירה? האמת שזה תלוי במטרה, אבל לרוב האנשים הליכה איטית ועקבית תהיה טובה יותר לבריאות לאורך זמן.
שאלות מהקהל (בדויות, אבל רלוונטיות):
- אביגיל מתל אביב: "אני שונאת ללכת! יש דרך להפוך את זה ליותר כיף?"
תשובה: ברור! צאו לטייל עם חברים, הקשיבו לפודקאסט מעניין, או גלו שכונות חדשות בעיר.
- יואב מחיפה: "אני רץ מרתונים. האם אני צריך להפסיק?"
תשובה: לא בהכרח, אבל שלבו גם הליכות קלות ופעילות גופנית מגוונת. גיוון הוא שם המשחק.
- אפרת מירושלים: "האם הליכה על הליכון נחשבת?"
* תשובה: כן, אבל עדיף ללכת בטבע. האוויר הצח והנוף עושים פלאים לנפש.
סיכום ביניים: פרימיטיבי זה המתקדם החדש
תנועה "פרימיטיבית" יותר, כמו הליכה, טיפוס, הרמה, וגרירה, למעשה מתקדמת יותר מבחינת בריאות ותפקוד. היא מחזירה אותנו לשורשים שלנו, ליכולות הטבעיות שלנו, ומאפשרת לנו לשמור על גוף חזק, גמיש וחיוני לאורך שנים. זה ממש כמו שאריות בכלוב הולכים הלוך ושוב וזה לא באמת תנועה, אלא יותר כמו שעמום. תצאו החוצה!
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות לשלב יותר הליכות בטבע בשגרת היומיום שלי, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע ביתרונות של תנועה ספונטנית על פני אימונים מתוכננים.
ניסוי תנועתי קטן לסיום:
צאו להליכה קצרה של 15 דקות. שימו לב לתחושות בגוף שלכם. איך אתם נושמים? איך אתם דורכים על האדמה? האם אתם מרגישים מתח בשרירים? פשוט הקשיבו לגוף שלכם, ותנו לו להוביל אתכם.
