ביום שלישי שעבר, בזמן שהתור שלי לקפה התארך כמו נצח בשיעור מתמטיקה משנות ה-80, קלטתי שיחה בין שתי נשים על אימוני כושר. אחת מהן התלוננה שהיא מבלה שעות על הליכון אבל עדיין מרגישה "תקועה" בגוף שלה. זה גרם לי לחשוב – למה אנחנו, יצורים שנועדו לנוע בחופשיות בעולם, מתעקשים לדחוס את עצמנו למכונות מוגבלות?
כשאני אומר "תנועה יומיומית", אני לא מדבר על עוד טרנד כושר חולף. אני מדבר על משהו עמוק יותר, על חיבור מחדש לאינטליגנציה הטבעית של הגוף שלנו. זה הסוד שאבותינו ידעו, הסוד שקהילות ילידיות ברחבי העולם עדיין משמרות – תנועה היא לא משהו שעושים בשעה קבועה בחדר כושר, היא חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם. תחשבו על זה רגע.
אז מה בעצם שכחנו?
בעידן המודרני, התרחקנו מהצורך הבסיסי הזה לנוע. אנחנו יושבים שעות במשרד, נוסעים ברכב, ואז רצים לחדר כושר כדי "לפצות" על חוסר התנועה. פרדוקס, לא? אני זוכר שקראתי פעם מאמר על זקני אוקינאווה, בני 80 ו-90 שמטפלים בגינות שלהם, מטיילים בהרים ועובדים בחוות. לא ראיתי שם אף אחד עושה "סקוואט משקולות" או "פלאנק" אינסופיים, אבל הם היו חזקים, גמישים ובריאים להפליא. הסוד שלהם? תנועה יומיומית טבעית.
שמעתי את ד"ר גיל הדלי, מומחה לאנטומיה של הפאשיה, מדבר על כמה שהתנועה היא כמו "הזנה" לרקמות החיבור שלנו. הוא הסביר שהתנועה מחדשת את הפאשיה, הרשת העדינה שמחברת את כל הגוף, ומאפשרת לנו לנוע בחופשיות וללא כאבים. איך הוא אמר את זה? "תנועה היא החיים, והחיים הם תנועה".
מיתוס הכושר המודרני:
רבים מאמינים שאם הם לא מרימים משקולות כבדות או רצים מרתון, הם לא מתאמנים "באמת". שטויות במיץ! הגוף שלנו לא תוכנן להרים משקולות בחדר סגור או לרוץ על הליכון כמו אריה בכלוב. הוא תוכנן להתמודד עם אתגרים מגוונים בסביבה טבעית – לטפס, לזחול, לשאת משאות, לרדוף אחרי טרף (או במקרה שלנו, אחרי אוטובוס).
אבל שימו לב – לא כדאי לנסות לעשות הכל בבת אחת. ניסיון לעבור מחיים יושבניים לפעילות אינטנסיבית עלול לגרום לפציעות. התחילו לאט, הקשיבו לגוף שלכם, והגדילו את הפעילות בהדרגה.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: למה אנחנו צריכים לעשות מתיחות מורכבות לפני פעילות, אם בעלי חיים לא עושים את זה? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. התשובה היא שאולי אנחנו צריכים פחות מתיחות מורכבות ויותר תנועה טבעית ואינטואיטיבית.
אגב, ראיתי מישהי עושה יוגה הפוכה על עץ בפארק ליד הבית שלי. וואלה, היא נראתה מאוד מרוצה, אבל זה לא בשבילי.
טעות נפוצה:
אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא להשוות את עצמנו לאחרים. לכולנו יש גוף שונה, היסטוריה שונה, ואורח חיים שונה. אל תנסו לחקות את האימונים של מישהו אחר בלי להתחשב בצרכים שלכם.
שאלות מהקהל (בדויות, אבל רלוונטיות):
- דניאלה מחיפה שואלת: "אני עובדת כל היום מול מחשב. איך אני יכולה לשלב יותר תנועה ביום שלי?"
תשובה: קומו כל שעה לעשות סיבוב קצר, תמתחו ידיים ורגליים, תעלו במדרגות במקום במעלית. כל תנועה קטנה עוזרת!
- אבי מרמת גן שואל: "אני שונא חדרי כושר. יש דרכים אחרות להתאמן?"
תשובה: ברור! צאו לטייל בטבע, שחקו כדורסל עם חברים, תרקדו, תעבדו בגינה. תמצאו פעילות שאתם נהנים ממנה, ואז לא תרגישו שאתם "מתאמנים".
תנועה פרימיטיבית - מתקדמת?
אני יודע שזה נשמע קצת מטורף, אבל תחשבו על זה: ה"תנועות הפרימיטיביות" שלנו – זחילה, גלגול, כריעה עמוקה – מחזקות את הגוף בצורה הוליסטית יותר מאשר תרגילים מבודדים במכונות. תנועות אלו מעודדות יציבות, גמישות ותיאום, ומחזירות אותנו לדפוסי התנועה הטבעיים שלנו. תזכרו – אימון פונקציונלי.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה לשלב "תנועה יומיומית" בצורה משמעותית – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות לשלב יותר "משחק תנועה" – תרגילי גמישות, זחילות, וקפיצות ספונטניות – ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בחשיבות של תזונה טבעית כחלק מהפאזל הזה.
הניסוי שלכם:
לפני שאתם עוזבים, נסו את זה: שבו על הרצפה בתנוחת כריעה עמוקה (כמו תינוק). אם זה קשה לכם, אל תדאגו – פשוט תנסו להחזיק את התנוחה כמה שניות בכל יום, ותראו איך הגוף שלכם מסתגל. שימו לב לתחושות שלכם, לנשימה שלכם, ופשוט תהיו שם. זה צעד קטן, אבל הוא יכול לפתוח לכם עולם של תנועה חדש.
