ביום שלישי שעבר, בזמן שהמתנתי בתור לקפה ב"קפה גרג" (כן, אני מודה, חטאתי), שמעתי שיחה בין שתי נשים על דיאטות. אחת מהן, עם טייץ זוהר וכובע מצחייה, התגאתה בכך שהיא "חורשת" על ההליכון כל בוקר, קילומטרים של ריצה בקצב שאני מתקשה לדמיין. ואז תהיתי לעצמי – האם אנחנו באמת צריכים להרוג את עצמנו כדי להיות בריאים? האם מה שאנחנו חושבים על "אירובי" נכון בכלל?
הפסקתי להזיע בשביל להזיז את הגנים שלי – ולשמחתי, זה עובד
הרשו לי לפתוח בווידוי: אני לא אוהב אירובי קלאסי. תמיד הרגשתי כמו אריה בכלוב כשאני על הליכון, הולך הלוך ושוב בלי מטרה אמיתית. אבל יותר מזה, התחלתי לחשוד שהגישה הזו, של "נוקאאוט" אירובי, לא רק משעממת אותי, אלא גם מפספסת משהו חשוב. מה אם יש דרך טובה יותר להפעיל את הגנים "מאריכי החיים" שלנו?
אז למה בעצם הליכה איטית? זה פשוט – אבל יש כמה נקודות ששוות התעמקות. פעם, כשהייתי סטודנט לתזונה, קראתי מחקר על קהילות "אזורים כחולים" – אותם מקומות בעולם כמו אוקינאווה ביפן וסרדיניה באיטליה, שבהם אנשים חיים יותר ובריאים יותר. גיליתי שהסוד שלהם הוא לא דווקא ריצות מרתון, אלא תנועה טבעית ומתמשכת לאורך היום. זוכרים את סבתא רוזה מהקיבוץ, שהייתה מטפסת על עצים בגיל 85? או את הדוד סלים מהכפר הדרוזי, שעבד בשדה עד גיל 90? הם לא עשו אירובי – הם פשוט חיו בתנועה.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר פיטר אטיה (מומלץ!), שאחד הדברים הכי חשובים לאריכות ימים הוא שימור מסת שריר ויכולת תנועה. אבל הוא הדגיש משהו מכריע: זה לא חייב להיות בחדר כושר. זה יכול להיות בגינה, בעבודה, או סתם בהליכה נינוחה בפארק. וזה, חברים, שינה לי את כל התמונה.
"קאייזן" תנועתי: הדרך היפנית לאריכות ימים
היפנים קוראים לזה "קאייזן" – שיפור מתמיד, אבל קטן. זה לא אומר לרוץ מהר יותר או להרים משקלים כבדים יותר. זה אומר לנוע יותר, באופן טבעי ואינטואיטיבי. תחשבו על זה: חיות לא עושות מתיחות סטטיות לפני שהן יוצאות לצוד. הן פשוט זזות, מתמתחות באופן דינאמי, מקשיבות לגוף שלהן.
אבל שימו לב – לא כדאי להפוך את הליכה איטית ל"עוד אימון". המטרה היא לא לשרוף קלוריות או להגיע לדופק מסוים, אלא להפעיל את השרירים, לשפר את זרימת הדם, ולהרגיע את מערכת העצבים. טעות נפוצה היא ללכת עם אוזניות ולבהות בטלפון. זה מנתק אותנו מהגוף ומהסביבה. עצרו רגע, הסתכלו סביב, שימו לב לנשימה.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: "האם הליכה איטית באמת יכולה להיות יעילה יותר מריצה?" אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. התשובה היא מורכבת, אבל הנה פרדוקס מעניין: תנועה "פרימיטיבית" יותר – כמו הליכה, טיפוס, או זחילה – למעשה מתקדמת יותר מבחינת בריאות ותפקוד. למה? כי היא משתמשת בגוף שלנו בצורה שהוא נועד לה. ריצה אינטנסיבית יכולה להיות מעולה לשיפור סיבולת לב-ריאה, אבל היא גם יכולה להעמיס על המפרקים ולגרום לפציעות.
שאלות מהקהל (המצאתי, כן?)
- דניאלה מחיפה שואלת: "אני עובדת מול מחשב כל היום. איך אני יכולה לשלב יותר תנועה איטית ביום שלי?"
תשובה: קודם כל, קומו מהכיסא כל 20 דקות. תעשו סיבוב קצר במשרד, תמתחו את הגב והכתפיים. אפשר גם לעשות שיחות טלפון בעמידה או בהליכה.
- איתי מתל אביב שואל: "האם הליכה איטית שורפת מספיק קלוריות?"
תשובה: לא בהכרח. אבל זכרו שהמטרה היא לא רק שריפת קלוריות, אלא גם שיפור בריאות מטבולית, הפעלת גנים, והפחתת דלקתיות. תחשבו על זה כהשקעה לטווח ארוך.
- שרה מירושלים שואלת: "מה לגבי מתיחות? צריך לעשות מתיחות לפני ואחרי הליכה?"
* תשובה: לא בהכרח. אבל תנועות דינאמיות קלות, כמו סיבובי ידיים ורגליים, יכולות להיות מועילות. הקשיבו לגוף שלכם. אם אתם מרגישים צורך במתיחה, עשו אותה.
עצות זהב מהלב:
1. הקשיבו לגוף שלכם: אל תכפו על עצמכם הליכה אם אתם לא מרגישים טוב. תנוחו.
2. מצאו את הקצב שלכם: הליכה איטית לא חייבת להיות איטית מאוד. זה צריך להיות קצב שנעים לכם ושמאפשר לכם לנשום בקלות.
3. שלבו את זה בשגרה שלכם: צאו להליכה קצרה אחרי ארוחת הערב, או בזמן הפסקת הצהריים.
4. הפכו את זה לחוויה: לכו בפארק, בים, או ביער. תהנו מהטבע.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות הליכות בטבע עם דגש על נשימה עמוקה ותנועה מודעת, ואעדכן כאן בהמשך… אולי בפעם הבאה ניגע ביתרונות של עמידה ממושכת על פני ישיבה.
