אוקיי, אז תודו שגם אתם שמעתם את זה: שינת צהריים זה עצלנות, בזבוז זמן, קיצור חיים! נו, טוב, אולי לא קיצור חיים, אבל בטח משהו לא בריא. אני, לפחות, גדלתי על זה. אבל אז... ואז קראתי מחקר.
זה היה, אני חושב, ב- Journal of Sleep Research, או משהו כזה. את האמת, אני כבר לא סגור על זה. בכל מקרה, מה שמשך את תשומת הלב שלי היה דווקא המספר המוזר הזה - 17 דקות. דווקא 17? למה לא 15? למה לא 20? זה הרי מספר לא עגול בעליל. לא יודע, לי זה צרם.
ואז התחלתי לחפור. גיליתי שהעניין הזה של שינת צהריים הוא הרבה יותר מורכב ממה שחשבתי. זה לא סתם "לסגור עיניים" לכמה דקות. מדובר פה, רבותי, במדע של ממש!
הגאות והשפל של המוח: מה קורה שם בפנים?
תחשבו על זה ככה: המוח שלנו הוא כמו אוקיינוס. במהלך היום, הגלים עולים ויורדים, מתחזקים ונחלשים. יש גאות, יש שפל, יש שעות דמדומים עדינות כאלה שפתאום הכל נראה יותר יפה. אלה הם בעצם המחזורים הצירקדיים שלנו, אותם שעונים ביולוגיים פנימיים ששולטים בכל דבר, החל משעות השינה שלנו ועד לחשק לנשנש משהו מתוק בארבע אחר הצהריים (אצלי זה קבוע!).
אני תמיד נזכר בסבתא שלי, שרה ז"ל, כשאני קורא על מחזורים צירקדיים. היא הייתה קמה בחמש בבוקר, כמו שעון, בלי שעון. ואף פעם לא הבנתי איך היא עושה את זה. היום אני חושב שהיא פשוט הייתה מחוברת למחזורים שלה בצורה שאנחנו, אנשי המסכים, כבר איבדנו מזמן.
אבל רגע, חזרנו אחורה. 17 דקות, זוכרים? אז ככה, המחקר הזה, או מחקר אחר שקראתי (לא זוכר בדיוק), הראה ששינת צהריים קצרה, בין 10 ל-20 דקות, יכולה לשפר משמעותית את הקוגניציה, הזיכרון, ואפילו את מצב הרוח. זה כאילו המוח עושה ריסטרט קטן, איזה אתחול זריז כזה.
אוטופגיה, כבד וכמה מילים סיניות שאני לא יודע לבטא
בואו ניגש לעניין אחר. שמעתם פעם על אוטופגיה? זה הדבר הזה שהגוף עושה כדי לנקות את עצמו מכל מיני תאים פגומים ופסולת. אני מודה, לקח לי זמן להבין את זה בפעם הראשונה. זה קצת כמו לנקות את הבית לפני שהאורחים מגיעים, רק ברמה התאית. ואחד הדברים שמפעילים את האוטופגיה הזאת הוא... ניחשתם נכון, שינה!
ברפואה הסינית המסורתית, יש מושג שנקרא "שעת הכבד". זה בערך בין אחת לשלוש בלילה, ואומרים שזה הזמן שהכבד שלנו עובד הכי קשה כדי לפרק רעלים. אני לא ביוכימאי, אז קחו את הפרשנות שלי עם קורטוב מלח, אבל נראה לי שיש פה איזה קשר בין מה שהסינים ידעו לפני אלפי שנים לבין מה שהמדע מגלה היום על ניקוי רעלים בזמן שינה.
אבל זה לא רק כמה אנחנו ישנים, זה גם איך אנחנו ישנים. סביבת השינה שלנו משפיעה על איכות השינה בצורה דרמטית. טמפרטורת החדר, לדוגמה. פעם, חשבתי שזה סתם מיתוס, אבל אז התחלתי לשים לב שאני ישן הרבה יותר טוב בחדר קריר. עכשיו, אני לא אומר שצריך להפוך את הבית לאיגלו, אבל כמה מעלות פחות יכולות לעשות פלאים.
הניסוי האישי שלי (והתוצאות המאכזבות)
טוב, אז אחרי כל המחקר הזה, החלטתי לעשות ניסוי על עצמי. הקדשתי כמה שבועות לשינת צהריים קבועה של 17 דקות בדיוק. הכנתי לעצמי תה צמחים מרגיע (קמומיל ולבנדר, אם אתם מתעניינים), שמתי מסכת עיניים, והתחלתי לשים טיימר.
אני לא אשקר לכם, התוצאות היו... לא מדהימות. אני עדיין מתחבט האם זה שווה את המאמץ. לפעמים הרגשתי יותר עייף אחרי השינה מאשר לפני. מה שאני חושב שקרה זה פשוט שלא הצלחתי להירגע מספיק. קשה להירדם כשאתה כל הזמן חושב על הטיימר ועל מה שאתה צריך לעשות אחר כך.
אבל למדתי משהו חשוב מהניסוי הזה: השינה היא לא מצב שאפשר לכפות עליו. זה תהליך שצריך להקשיב לו, לכבד אותו, ולתת לו לקרות.
מה עכשיו? (שאלה פתוחה)
אז מה הלאה? אני עדיין לא לגמרי משוכנע ששינת צהריים של 17 דקות היא הפתרון הקסם לבעיות השינה שלי. אבל אני גם לא פוסל את זה לגמרי. אני חושב שהמפתח הוא למצוא את מה שעובד הכי טוב בשבילך, להקשיב לגוף שלך, ולהיות סבלני.
החודש הבא אני מתכנן לנסות משהו אחר לגמרי: אני הולך לנסות לקום מוקדם יותר ולהתאמן בטבע. שמעתי על זה בפודקאסט של ד"ר רונדה פטריק, ואני חושב שזה יכול לעזור לי לאפס את השעון הביולוגי שלי.
ולא הספקתי אפילו לגעת בנושא של תזונה ושינה! אולי בפעם הבאה.
אם מישהו ניסה את השיטה הזאת של שינת צהריים קצרה, או כל שיטה אחרת לשיפור השינה, אשמח לשמוע מהניסיון שלכם. אולי ביחד נמצא את הפתרון. ואולי סבתא שרה צדקה כל הזמן.
