ביום רביעי שעבר, בזמן שהייתי בדרכי לפילאטיס (כן, גם אני מנסה להאריך ימים!), שמעתי בפודקאסט של ד"ר אטינגר על איזה אנזים צמחי פלאי שמפרק פלאק במוח. פלאק, אתם יודעים, הדבר הזה שמפחיד אותנו יותר מסרטן כשמתחילים לדבר על אלצהיימר. עכשיו, אני, מטבעי, סקפטי. במיוחד כשמבטיחים לי פתרונות קסם. אבל משהו בטון של אטינגר, ובזה שהוא הזכיר מחקרים – כן, כן, אני יודע, "מחקרים" יכולים להיות מוטים כמו הבחירות האחרונות – גרם לי להתעניין.
אז התחלתי לחפור. קראתי מאמרים (אני חושב שב- "Journal of Alzheimer's Disease", אבל אל תתפסו אותי במילה), דיברתי עם חבר, גיא, שהוא ביוכימאי (הוא טוען שהמחקרים האלה "מעניינים, אבל רחוקים מלהיות פורצי דרך"), ובסוף הגעתי למסקנה ש... טוב, אני עדיין לא בטוח מה המסקנה.
הסיפור על הפפאין: רקע קצר
הכוכב של הסיפור הזה הוא פפאין, אנזים שמצוי בפפאיה. אנחנו רגילים לחשוב על פפאיה כפרי טרופי טעים, אבל מסתבר שהאנזים הזה עושה דברים מעניינים בגוף. אחת הטענות היא שהוא יכול לפרק חלבונים – כולל חלבונים כמו עמילואיד בטא, שמרכיבים את הפלאק הזה במוח.
אני חייב להודות, כשקראתי על זה בפעם הראשונה, הרמתי גבה. זה נשמע פשוט מדי. אבל אחרי שצללתי למחקרים, הבנתי שיש פה משהו. מחקרים in vitro (כלומר, במעבדה, לא בבני אדם) הראו שפפאין יכול לפרק את העמילואיד בטא. אבל כאן מתחילה הבעיה: מה קורה בגוף האמיתי?
מחסום הדם-מוח: האויב המושבע של תוספי תזונה
מחסום הדם-מוח (blood-brain barrier) הוא כמו שומר הראש הקשוח של המוח. הוא מחליט מה נכנס ומה לא. ורוב התוספים, כולל פפאין, מתקשים לעבור אותו. זה אומר שאפילו אם פפאין מפרק עמילואיד בטא במבחנה, זה לא אומר שהוא יעשה את אותו הדבר במוח שלנו.
זה מזכיר לי שפעם ניסיתי לקחת תוסף כורכומין. קראתי שהוא אנטי-דלקתי מדהים, אבל גיליתי שהוא כמעט ולא נספג בגוף. בסוף הבנתי שצריך לקחת אותו עם פיפרין (שנמצא בפלפל שחור) כדי לשפר את הספיגה. מוסר השכל: לא כל מה שעובד במבחנה עובד גם בגוף.
הניסוי האישי שלי (והתוצאות המאכזבות)
אחרי שקראתי על הפפאין, החלטתי לנסות בעצמי. קניתי תוסף פפאין מחברה שנראתה לי אמינה (אני לא זוכר את השם, אבל היה להם אתר עם הרבה ביקורות טובות), והתחלתי לקחת אותו כל יום במשך חודש. עכשיו, אני מודה, לא עשיתי בדיקות קוגניטיביות לפני ואחרי, אז אין לי נתונים מדעיים אמיתיים. אבל הרגשתי... טוב, בסדר. לא שמתי לב לשינוי משמעותי. אולי קצת יותר אנרגיה בבוקר, אבל זה יכול להיות גם בגלל הקפה.
אני חייב להודות, התאכזבתי. ציפיתי למשהו יותר דרמטי. אבל אז נזכרתי במה שגיא אמר: "מחקרים בבני אדם לוקחים זמן". יכול להיות שחודש זה לא מספיק. יכול להיות שהמינון לא היה נכון. ויכול להיות שפפאין פשוט לא עובד בשבילי.
אז מה עושים מכאן? (שאלה טובה)
אני עדיין לא יודע. אני ממשיך לחפור, לקרוא, ולנסות להבין. אני גם מתכנן לדבר עם נוירולוג מומחה ולשאול אותו מה הוא חושב על כל העניין הזה.
בסופו של דבר, אני חושב שהלקח החשוב ביותר הוא לא להאמין לכל מה שקוראים באינטרנט (כולל את המאמר הזה!). תמיד צריך להיות סקפטי, לחפש מידע ממקורות אמינים, ולהקשיב לגוף שלנו.
ועוד שאלה מטרידה: אם תזונה מאוזנת ואורח חיים בריא יכולים להפחית את הסיכון לאלצהיימר, האם אנחנו בכלל צריכים את התוספים האלה? אני עדיין חושב על זה... ואם מישהו ניסה את הפפאין הזה ומרגיש שהוא עשה לו משהו טוב, ממש אשמח לשמוע!
