הסוד היפני לאריכות ימים: לא מה שחשבתם (וטעמתי הוכחה)

A Japanese bento box with various healthy foods like vegetables, fish, and rice.
גיליתי את הסוד היפני לאריכות ימים! זה לא מה שחשבתם (ולא, זה לא רק סושי). טיפים פשוטים וקלים ליישום כדי לחיות יותר ובריא יותר.

ביום רביעי שעבר, בזמן שניסיתי להכין ארוחת צהריים מזינה לילדים (שהסתיימה בפיצה קפואה, אם להיות כנים), תפסתי את עצמי חושבת על משהו שקראתי פעם על אוקינאווה, יפן. כולם יודעים שהיפנים חיים יותר, נכון? סושי, דגים, תה ירוק – אבל זה הרבה יותר מזה. איך זה שאנשים שם מגיעים לגיל 100 כמו שאנחנו מגיעים לגיל 70?

אז התחלתי לחפור. ומה שמצאתי שינה לגמרי את הדרך שבה אני מסתכלת על תזונה. ושלא תטעו, זה לא עוד כתבה על דיאטה. זה על איך לאכול כדי לחיות.

אז למה בעצם היפנים חיים יותר? זה לא רק גנטיקה, למרות שזה בהחלט חלק מהסיפור. המפתח האמיתי טמון בתזונה שלהם, או יותר נכון, במה שהם לא אוכלים. אני זוכרת ששמעתי בפודקאסט של ד"ר מארק היימן (שווה להקשיב לו, דרך אגב!) שהוא דיבר על מחקרים שמראים שהפחתה דרסטית בצריכת קלוריות (תוך שמירה על תזונה מלאה) יכולה להאריך חיים. אבל זו לא רק הכמות, אלא גם האיכות.

אוקיי, אז מה הם אוכלים? בעיקר ירקות, דגים (במתינות!), קטניות (טופו, אדממה), וקצת בשר. אבל מה שמדהים זה איך הם אוכלים. הם אוכלים לאט, בקערות קטנות, ועד שהם מרגישים 80% שבעים. קוראים לזה "הארה האצ'י בו" (Hara Hachi Bu). תנסו את זה בפעם הבאה שאתם אוכלים, מבטיחה שתופתעו!

לפני כמה שנים, אמא שלי, שגרה במושב קטן ליד חדרה, סיפרה לי על השכנה שלה, שרה, שהיא ניצולת שואה בת 90 פלוס. שרה סיפרה לה שהסוד שלה לחיים ארוכים הוא "לא לאכול יותר מדי, ולא להתעסק בשטויות". פשוט, אבל כל כך נכון!

אבל שימו לב – לא כדאי לנסות להרעיב את עצמכם! זה ממש לא הרעיון. החוכמה היא לאכול נכון, לא פחות. חסרים ויטמינים וחומרי תזונה חיוניים עלולים לגרום ליותר נזק מתועלת. זה כמו לשים דלק לא נכון במכונית – בסוף המנוע יתקלקל.

שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם אפשר לשחזר את התזונה היפנית גם בלי לוותר על הפיצה וההמבורגר מדי פעם? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. התשובה היא כנראה כן, אבל זה דורש מודעות ושינוי הדרגתי.

אז מה המיתוס הנפוץ? שסושי זה אוכל בריא. אמנם סושי יכול להיות בריא, אבל רוב הסושי שאנחנו אוכלים מלא ברטבים מתוקים, אורז לבן, ומיונז. זה לא בדיוק התזונה של אוקינאווה.

טעות נפוצה: לחשוב שספירת קלוריות זה הכל. קלוריות זה חשוב, אבל מה שמכניסים לגוף חשוב הרבה יותר. 100 קלוריות של ברוקולי זה לא כמו 100 קלוריות של סוכר.

שאלה מהקהל (בדיונית, אבל לגמרי רלוונטית): "דניאל מבת ים שואל – אני אוכל בריא רוב הזמן, אבל בסופי שבוע אני חוגג עם חברים. האם זה הורס לי הכל?"

תשובה: לא בהכרח! הכל עניין של איזון. תשתדל לחזור לשגרה הבריאה שלך כמה שיותר מהר אחרי הסופ"ש.

מה למדתי עד כה? שתזונה היא לא רק אוכל, היא אורח חיים. היא הקשבה לגוף, היא מודעות, והיא איזון. זה לא אומר שאני הולכת להפוך לנזירה בודהיסטית ולחיות על טופו בלבד, אבל זה כן אומר שאני הולכת להקדיש יותר מחשבה למה שאני מכניסה לגוף שלי.

אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה את שיטת ה"הארה האצ'י בו" – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכננת לנסות להגדיל את צריכת הירקות שלי ולהפחית את הסוכר, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בהשפעה של שינה על אריכות ימים. זה גם משהו שהיפנים מצטיינים בו!

מיכאל ברנר's Avatar

מיכאל ברנר

מיכאל ברנר הוא חוקר עצמאי בתחום התזונה, הביוכימיה והמנגנונים המולקולריים של הזדקנות ואריכות חיים. בשנים האחרונות, הוא משלב ידע ממחקרים פורצי דרך עם חוכמה מסורתית מתרבויות ארוכות-חיים ברחבי העולם. הגישה הייחודית שלו מתמקדת בראיית המזון כ"מידע ביולוגי" ולא רק כמקור קלוריות או נוטריאנטים. מיכאל מקדיש את זמנו לבחינת המחקרים העדכניים ביותר, ניסויים עצמיים שיטתיים, וראיונות עם חוקרים מובילים בתחום אריכות החיים. הוא ידוע ביכולתו לתרגם מדע מורכב למידע מעשי ונגיש, תוך שילוב סיפורים אישיים וחקר מקרים.