ביום שלישי שעבר, בערך בשעה 15:30, מצאתי את עצמי מול המקרר, שוב. אתם יודעים, הרגע הזה שבו אתם לא באמת רעבים, אבל חייבים משהו. הרגשתי כמו מכונית עם מיכל דלק ריק, אבל במקום לתדלק בנזין 95 איכותי, אני עומד לשפוך פנימה קולה זירו וחטיף אנרגיה בטעם עוגיות. ואז זה היכה בי - מה אם הבעיה היא לא מה שאני אוכל, אלא מתי?
הבנתי שאני שבוי בקסם של "אכילה לפי שעון הגוף". שמעתם על זה? תאמינו לי, בהתחלה הייתי סקפטי כמוכם. אבל אחרי כמה שבועות של ניסויים אישיים (ואני חייב לציין, כמה טעויות מצחיקות בדרך), אני מרגיש צורך לשתף אתכם בתובנות שלי.
אז מה זה בכלל "אכילה לפי שעון הגוף"?
בגדול, הרעיון הוא לסנכרן את הארוחות שלנו עם השעון הביולוגי הפנימי שלנו, או מה שחוקרים אוהבים לקרוא לו "הקצב הצירקדי". זה אומר לאכול מתי שהגוף שלנו מצפה לקבל אנרגיה, ולתת לו מנוחה כשהוא צריך להתאושש. דמיינו את זה כמו תזמורת: אם כל כלי נגינה מנגן בזמן אחר, יוצא רעש מחריד. אבל אם כולם מנגנים בהרמוניה, מתקבלת מוזיקה נפלאה.
אז מה עושים בפועל? הנה כמה טיפים פשוטים (וכמה אנקדוטות מהניסויים האישיים שלי):
- ארוחת בוקר כמו מלך (באמת!): מחקרים מראים שארוחת בוקר גדולה ועשירה בחלבון עוזרת לייצב את רמות הסוכר בדם לאורך היום. אני יודע, אני יודע, לשמוע את זה שוב זה כמו לשמוע את השיר "הללויה" בפעם המיליון. אבל זה נכון! גיליתי לאחרונה שכשחזרתי לאכול ארוחת בוקר קבועה, הצלחתי להתמקד יותר בעבודה (ואפילו הצלחתי להימנע מאי-מייל זועם אחד שנשלח לבוס שלי. מזל).
- ארוחת צהריים בינונית: משהו מאוזן שיספק אנרגיה להמשך היום. אני אישית גיליתי שהקופסה האדומה של "ארומה" היא פשוט קטנה מידי!
- ארוחת ערב קלה (וסופר מוקדמת!): כאן מתחיל הכיף. הרעיון הוא לסיים לאכול לפחות 3 שעות לפני השינה. תחשבו על זה: הגוף שלכם צריך להתחיל להתכונן לשינה, לא לעבוד קשה על עיכול המבורגר ענק. אני מודה, בהתחלה זה היה קשה. הרגשתי שאני מוותר על חלק חשוב מהיום. אבל לאט לאט גיליתי שאפשר להכין ארוחות ערב קלות, טעימות ומשביעות (מרק ירקות, מישהו?).
רגע, אבל מה עם ספירת קלוריות?
אני שומע אתכם שואלים את זה. וזו שאלה מצוינת. האמת היא, שאני קצת סקפטי לגבי ספירת קלוריות אובססיבית. אני חושב שהגוף שלנו יותר חכם ממה שאנחנו חושבים. הוא יודע מתי הוא רעב ומתי הוא שבע. הבעיה היא שאנחנו לא תמיד מקשיבים לו. במקום לספור קלוריות, אני מציע להתמקד באיכות המזון ובטיימינג שלו.
מיתוס נפוץ: חייבים לאכול כל 3 שעות כדי לשמור על חילוף חומרים גבוה.
אוקיי, אז מישהו פעם אמר לי את זה, ומאז חזרתי על זה כמו תוכי. אבל מה מסתבר? מדובר בשטות אחת גדולה! אין שום הוכחה מדעית לכך שאכילה בתדירות גבוהה מגבירה את חילוף החומרים. להיפך, מחקרים מראים שארוחות גדולות יותר, בתדירות נמוכה יותר, יכולות להיות יעילות יותר לשליטה במשקל. תחשבו על זה: כל ארוחה היא כמו עבודה קטנה עבור הגוף שלנו. אם אנחנו מפציצים אותו באוכל כל הזמן, הוא לא יכול לנוח ולהתאושש.
אסור לעשות את זה! (או לפחות, לא כדאי): לאכול מול המסכים. הסחת הדעת הזאת גורמת לנו לאכול יותר מדי, ובלי לשים לב.
שאלות מהקהל (הדמיוני שלי, אבל היי, אולי זה רלוונטי גם לכם):
- תמר מחיפה שואלת: "אני עובדת במשמרות לילה. איך אני יכולה ליישם את העקרונות האלה?"
תשובה: שאלה מצוינת! במקרה שלך, תנסי לסנכרן את הארוחות שלך עם "היום" הביולוגי שלך, ולא עם השעון החיצוני. כלומר, ארוחת בוקר אחרי המשמרת, ארוחת צהריים באמצע, וארוחת ערב קלה לפני השינה.
- אבי מראשון לציון שואל: "אני מתאמן בערב. האם אני יכול לאכול אחרי האימון?"
תשובה: כן, אבל תבחרו משהו קל לעיכול, כמו שייק חלבון או יוגורט. האימון דורש שיקום, אבל לא משהו שיעיק על השינה.
אני יודע, זה נשמע פשוט, אבל האמת היא שזה דורש קצת תכנון והתמדה. אבל תאמינו לי, זה שווה את זה. אני מרגיש יותר אנרגטי, יותר מרוכז, ויותר רגוע.
אז מה עכשיו? אני מזמין אתכם לנסות את זה בעצמכם. קחו שבוע אחד, ותנסו ליישם את הטיפים האלה. תשימו לב איך אתם מרגישים, איך אתם ישנים, ואיך אתם מתפקדים. אל תפחדו להתנסות ולמצוא את מה שעובד הכי טוב עבורכם.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון לי בעניין הזה. למשל, אני עדיין מתלבט לגבי כמות הפחמימות בארוחת הערב (אורז מלא? קינואה? או אולי בכלל בלי?). אשמח לשמוע מהניסיון שלכם – האם אתם אוכלים פחמימות בערב?
החודש הקרוב אני מתכנן לנסות צום לסירוגין (16/8), בשילוב עם אכילה לפי שעון הגוף. אעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בקשר בין מצב הרוח שלנו לבין בחירות התזונה שלנו.
