אוקיי, אז הנה משהו שלקח לי זמן לעכל, תרתי משמע. בטח שמעתם על הקשר בין תזונה לבריאות נפשית, אבל המחקר האחרון שנתקלתי בו פשוט הכה אותי. מחקר ישראלי (כן, משלנו!) מצא קשר ישיר בין צריכה מוגברת של פחמימות מעובדות – אתם יודעים, לחם לבן, פסטה, עוגות – לבין עלייה של כמעט 50% בתסמיני חרדה. 49% זה לא צחוק.
אבל רגע, לפני שאתם רצים לזרוק את כל הלחמניות לפח, בואו ננשום רגע. קחו נשימה עמוקה. אוקיי, עכשיו עוד אחת. מרגישים את זה?
(אני אישית תמיד נזכר בסבתא שלי רחל כשאני קורא על תזונה. היא הייתה אומרת: "אכול, ילד, אכול. מה כבר יכול לקרות?")
אז מה קורה שם בעצם? איך הלחם הלבן התמים הזה הופך למפלצת חרדה?
האמיגדלה משתגעת (קצת)
זוכרים את האמיגדלה? זה האיבר הזה במוח שאחראי על תגובות פחד. תחשבו עליו בתור גלאי עשן. הבעיה היא, שאצל אנשים עם חרדה, גלאי העשן הזה קצת משוגע. הוא מצפצף גם כשאין בכלל עשן. ומה שקורה עם פחמימות מעובדות זה שהן גורמות לרמות הסוכר בדם לעלות ולצנוח בצורה דרמטית. זה כמו רכבת הרים בלונה פארק, רק בתוך הגוף שלכם. והרכבת הזאת, במקרה, עוברת ממש ליד האמיגדלה. מה שאומר שהיא שולחת לה אותות מצוקה, גם כשאין סיבה אמיתית.
קצת כמו הילדים שלי כשהם רעבים. צרחות כאילו סוף העולם הגיע.
עכשיו, אני לא נוירולוג (האמת, אני יותר טיפוס של מספרים ואקסלים), אבל הבנתי משיחה עם ד"ר עמית לוי, מומחה לתזונה ומוח (הוא אפילו הופיע בפודקאסט של גיל הורוביץ!), שהעניין הוא לא רק ברמות הסוכר. פחמימות מעובדות דלות בערכים תזונתיים חשובים כמו ויטמינים מקבוצת B, מגנזיום ואומגה 3, שחשובים לתפקוד תקין של המוח.
הקשר הבודהיסטי המפתיע (או שלא)
אז מה הקשר בין כל זה לבודהיזם? תאמינו או לא, אבל הבודהיזם מלמד אותנו להסתכל על המחשבות והרגשות שלנו כאילו הן עלים שצפים בנחל. אנחנו יכולים להתבונן בהם, אבל לא להיסחף איתם. זה מה שנקרא "מיינדפולנס". עכשיו, מה שמדהים הוא שמחקרים מראים שמיינדפולנס יכולה ממש לשנות את המבנה של המוח שלנו – נוירופלסטיות, קוראים לזה. זה אומר שאנחנו יכולים ממש לאמן את המוח שלנו להגיב אחרת ללחץ ולחרדה.
אבל איך זה קשור ללחם לבן?
תחשבו על זה ככה: אם אתם כל הזמן ממלאים את הגוף שלכם בפחמימות מעובדות, אתם בעצם נותנים לאמיגדלה שלכם סיבות להשתגע. זה כמו לזרוק דלק למדורה. לעומת זאת, אם אתם אוכלים תזונה מאוזנת, עשירה בחומרים מזינים, אתם נותנים למוח שלכם את הכלים שהוא צריך כדי להירגע ולהיות רגועים. זה כמו לטפח גן פורח.
(אני עדיין מתלבט אם לעשות קורס מיינדפולנס. זה נשמע קצת "ניו אייג'", אבל שמעתי דברים טובים.)
הניסוי האישי שלי (והטעות המביכה)
אז החלטתי לעשות ניסוי. הפסקתי לאכול לחם לבן, פסטה וכל מיני דברים טעימים אחרים. האמת? היה קשה. בימים הראשונים הייתי עצבני, רעב וחשבתי רק על קרואסונים. אבל אחרי שבוע, משהו השתנה. הרגשתי יותר רגוע, יותר מרוכז ופחות לחוץ.
אבל אז, אחרי שבועיים, חזרתי לאכול לחם לבן. למה? כי הייתה לי יום הולדת, וסבתא רחל הכינה עוגת שוקולד. לא יכולתי לסרב. (בדיוק כמו שאמרתי, סבתא תמיד צודקת).
ומה קרה? למחרת הרגשתי זוועה. החרדה חזרה בעוצמה.
אבל הנה הטעות המביכה: בהתחלה חשבתי שזה בגלל הסוכר. אבל אז, אחרי קריאה מעמיקה יותר של המחקר (וקצת עזרה מד"ר לוי), הבנתי שהעניין הוא לא רק בסוכר, אלא גם בעובדה שפחמימות מעובדות מרוקנות את הגוף מחומרים מזינים חיוניים. זה כמו לקחת מהגוף הכלים שהוא צריך כדי להתמודד עם הלחץ.
אז מה עושים? (אין פתרון קסם, אבל יש התחלה)
אני לא אגיד לכם לעולם לא לאכול יותר לחם לבן. החיים קצרים מדי בשביל זה. אבל אני כן ממליץ לכם להיות מודעים להשפעה של פחמימות מעובדות על הגוף והנפש שלכם.
אז מה עושים?
- תתחילו לאט: תנסו להחליף לחם לבן בלחם מלא, פסטה לבנה בפסטה מחיטה מלאה.
- תאכלו יותר ירקות ופירות: הם עשירים בויטמינים, מינרלים וסיבים תזונתיים.
- תעשו פעילות גופנית: פעילות גופנית משחררת אנדורפינים, שהם משככי כאבים טבעיים.
- תנשמו: תתרגלו נשימות עמוקות. זה יכול לעזור להרגיע את מערכת העצבים.
- תקשיבו לגוף שלכם: תשימו לב איך אתם מרגישים אחרי שאתם אוכלים דברים שונים.
הכי חשוב, תזכרו שאין פתרון קסם. אבל אם תתחילו לעשות שינויים קטנים, תראו איך לאט לאט אתם מרגישים יותר טוב.
אני, למשל, מתכנן לנסות חודש של תזונה דלת פחמימות. אולי אפילו אצטרף לקבוצת תמיכה.
ואם מישהו ניסה את השיטה הזאת, אשמח לשמוע מהניסיון שלו.
לא הספקתי אפילו לגעת בנושא של הקשר בין תזונה וחיידקי מעיים, אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.
תזכרו: להיות נוכחים לגמרי ברגע הזה זה מתנה שאנחנו יכולים לתת לעצמנו.
