ביום שלישי שעבר, בזמן שהתעמצתי על ההליכון בחדר הכושר המקומי – מזיע כמו אחרי מרתון (שלא השתתפתי בו, כמובן) – תהיתי לעצמי: האם באמת ככה אמורים לשמור על כושר? האם זה מה שהטבע התכוון אליו? או שאנחנו סתם תקועים בתוך גלגל כמו אוגרים עצבניים?
התשובה, כנראה, קבורה עמוק בתוך ג'ונגלים רחוקים ובהרי הקווקז המושלגים.
שחררו את האריה שבכם! (והשאירו את ההליכון מאחור)
שכחו ממה שלימדו אתכם. שכחו מ-12 חזרות, 3 סטים. שכחו ממתיחות מעושות ומסובכות. חיות לא עושות את זה, נכון? אז למה אנחנו צריכים?
עכשיו, לפני שאתם רצים לזרוק את נעלי הספורט שלכם לפח, הקשיבו רגע. אני לא אומר לכם להפוך לאנשי מערות (למרות שזה נשמע די מגניב). אני כן אומר – תתחילו לחשוב אחרת.
החוכמה העתיקה פוגשת את המדע המודרני: אנטי-אייג'ינג זה לא מה שחשבתם
במשך שנים, תעשיית הכושר דחפה לנו פרדיגמות שגויות. חשבנו שכדי להיות בריאים וחזקים, אנחנו צריכים להרים משקולות כבדות, לרוץ מרחקים ארוכים, ולהזיע בלי הפסקה. אבל מה אם כל זה טעות? מה אם הפתרון נמצא דווקא בתנועה טבעית, אינטואיטיבית, שמתאימה לגוף שלנו כמו כפפה ליד?
תסתכלו על קהילות ילידיות מסורתיות. הקשישים באוקינאווה, יפן, מטפלים בגינות שלהם עד גיל 90+. תושבי ההרים של הקווקז רוקדים ומשחקים גם אחרי גיל 80. הם לא עושים פילאטיס, הם לא מכירים קרוספיט. הם פשוט... זזים.
אז מה הסוד שלהם?
אני חושב שזה שילוב של כמה דברים:
- תנועה פונקציונלית: הם זזים כדי לעשות דברים – לגדל אוכל, לבנות בתים, לרקוד. הם לא זזים רק בשביל לזוז.
- מגוון תנועתי: הם משתמשים בגוף שלהם במגוון דרכים – הליכה, ריצה, טיפוס, הרמה, זחילה. הם לא עושים רק את אותו הדבר שוב ושוב.
- חיבור לטבע: הם מבלים זמן רב בחוץ, בשמש, באוויר הצח.
"מדיטציה בתנועה": אימון כאומנות תנועה
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר אנדרו הוברמן (מומלץ!) שהוא דיבר על החשיבות של תנועה איטית ומכוונת לשיפור גמישות ואיזון. זה הזכיר לי את ה"קי-איי" של תרבויות המזרח, או אפילו את ה"גרייס" – מילה אנגלית עתיקה שמתארת תנועה אלגנטית וזורמת.
הגיע הזמן להכניס קצת יותר "גרייס" לחיים שלנו.
הנה משהו שנתן לי חומר למחשבה:
- שאלה: למה אנחנו מתעקשים על מתיחות סטטיות ארוכות לפני אימון? האם זה באמת עוזר, או שזה סתם בזבוז זמן? הרי חיות לא עושות את זה!
- מיתוס: "חייבים להרים משקלים כבדים כדי להתחזק." שטויות! אפשר להתחזק גם בעזרת תרגילי משקל גוף, תנועה טבעית, ושימוש בכל מיני דברים בסביבה שלנו – אבנים, עצים, אפילו חברים!
- אסור לעשות את זה! אל תתעלמו מהגוף שלכם! אם משהו כואב, תפסיקו. תנועה לא אמורה להיות עינוי.
שאלות מהקהל (הדמיוני, אבל חשוב!)
אבי מחדרה שואל: "אני בן 50, אף פעם לא התעמלתי. מאוחר מדי להתחיל?" תשובה: ממש לא! עכשיו זה הזמן הכי טוב להתחיל. תתחילו לאט, תקשיבו לגוף שלכם, ותהנו מהדרך.
דנה מתל אביב שואלת: "איך אני משלבת את זה בחיים העמוסים שלי?" תשובה: תחשבו על זה כהזדמנות לשלב תנועה בכל דבר שאתם עושים. תעלו במדרגות במקום במעלית, תלכו ברגל במקום באוטובוס, תרקדו במטבח בזמן שאתם מבשלים.
יואב מבאר שבע שואל: "מה זה בכלל 'תנועה טבעית'?" תשובה:* תנועה טבעית היא תנועה שמתאימה לגוף שלכם, שמרגישה לכם נוחה ונעימה. זה יכול להיות הליכה, ריצה, זחילה, טיפוס, ריקוד – כל דבר שגורם לכם להרגיש טוב.
אז איפה מתחילים? (ומה עושים מחר בבוקר?)
תתחילו בקטן. אל תנסו לשנות הכל בבת אחת.
תחשבו על זה: פעם, לפני שנים, הלכתי לסדנת תנועה עם מדריכה בשם רוני. היא לימדה אותנו תרגיל פשוט – פשוט לשבת על הרצפה ולקום בלי ידיים. בהתחלה זה היה קשה, אבל אחרי כמה ניסיונות, זה הפך לקל יותר. וזה גרם לי להרגיש חזק יותר, בטוח יותר, מחובר יותר לגוף שלי.
אני עדיין מנסה להבין את כל זה. אני עדיין לומד. אבל אני מתחיל להבין שתנועה היא לא רק עניין של כושר – זה עניין של חיבור. חיבור לגוף שלנו, לטבע, לעצמנו.
אז מה אני מתכנן לעשות עכשיו? אני הולך לצאת החוצה, לטייל קצת, להרגיש את האדמה מתחת לרגליים שלי. ואולי גם לנסות לעמוד על הידיים. למה לא?
אני מזמין אתכם להצטרף אלי.
הניסוי שלכם להיום:
נסו לשבת על הרצפה ולקום בלי ידיים. תרגישו את הגוף שלכם. תשימו לב לתנועה. תהנו מהדרך. ותזכרו: הגוף שלכם הוא החבר הכי טוב שלכם. תקשיבו לו.
אולי בפעם הבאה נדבר על איך לטפס על עצים (בלי להישבר, כמובן!).
