ביום רביעי שעבר, כשהייתי תקוע בפקק נצח בכביש 4 (נו, כרגיל), ראיתי משהו שגרם לי לתהות אם כל החיים שלנו זה בעצם תרגיל כושר אחד גדול שלא הבנו. אוטובוס של בית ספר עצר לידי, והילדים בפנים, במקום לשקוע במסכים, פשוט רקדו! כל אחד בסגנון שלו, עם האוזניות או בלי, כאילו הם באמצע קליפ MTV. ואז תהיתי: האם הסוד למוח צעיר וחזק מסתתר דווקא שם, בתנועה הספונטנית והשמחה הזו?
אז למה בעצם כל כך הרבה מומחים מדברים על הקשר בין תנועה למוח? זה פשוט – נוירופלסטיות. המילה הזו נשמעת כמו איזה רובוטריק משוכלל, אבל היא בעצם מתארת את היכולת המדהימה של המוח שלנו להשתנות ולהתאים את עצמו, ממש כמו פלסטלינה. והתנועה? היא הדבק שמחבר הכל.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר ונדי סוזוקי (מומלץ בחום!) שהמוח שלנו אוהב גיוון. הוא משתעמם מתנועות חוזרות ונשנות. זוכרים את האריה שהולך הלוך ושוב בכלוב? אותו דבר קורה לנו כשאנחנו רצים על הליכון בלי הפסקה. ד"ר סוזוקי טוענת שתנועה מגוונת, כמו ריקוד, משפרת את הקשרים בין תאי המוח, מחזקת את הזיכרון ומגנה עלינו מפני דמנציה.
עכשיו, אני יודע מה אתם חושבים: "אבל אני לא רקדן!". גם אני לא! אבל מי אמר שצריך להיות רקדן מקצועי כדי להנות מהיתרונות של התנועה? תסתכלו על קשישים בני 80+ באוקינאווה או בהרי הקווקז. הם לא עושים פילאטיס או קרוספיט. הם פשוט זזים כל היום – עובדים בגינה, מטפלים בנכדים, משתתפים בטקסים מסורתיים שכוללים ריקוד ותנועה. הם שומרים על הגוף והמוח שלהם פעילים בצורה טבעית ואינטואיטיבית.
למה המערב התקלקל? האם אנחנו יושבים יותר מדי?
יש תחושה שהתרבות המערבית קצת איבדה את החוש לתנועה טבעית. אנחנו יושבים רוב היום – במשרד, באוטו, מול הטלוויזיה. ואז אנחנו הולכים לחדר כושר כדי "לפצות" על זה. אבל האם זה באמת מספיק? האם שעה של אימון אינטנסיבי יכולה באמת לבטל 8 שעות של ישיבה? אני לא בטוח.
אבל שימו לב – לא כדאי להתחיל לרקוד סלסה אם אתם לא סובלים את זה! המטרה היא למצוא תנועה שאתם נהנים ממנה, תנועה שמאתגרת את הגוף והמוח שלכם, אבל גם גורמת לכם לחייך. זה יכול להיות ריקוד, זה יכול להיות הליכה בטבע, זה יכול להיות אפילו משחק עם הילדים. העיקר שתזוזו!
שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם באמת חייבים מתיחות לפני אימון? גם אני תוהה את זה לפעמים. חיות לא עושות מתיחות לפני שהן רצות או צדות. הן פשוט קמות וזזות. אולי אנחנו מסבכים את עצמנו יותר מדי? אולי המתיחות הכי טובות הן אלה שבאות באופן טבעי, מתוך תנועה?
קצת פרימיטיביות, הרבה בריאות
פרדוקס מעניין הוא שהתנועות ה"פרימיטיביות" ביותר – כמו זחילה, טיפוס, או אפילו סתם התגלגלות על הרצפה – הן למעשה המתקדמות ביותר מבחינת בריאות ותפקוד. הן מחזקות את השרירים הקטנים והעמוקים שמייצבים את הגוף, משפרות את הקואורדינציה ומגרות את המוח.
בואו נדבר רגע על ביומכניקה. זה נשמע מפחיד, אבל זה בעצם פשוט: איך הגוף שלנו זז. תחשבו על זה כמו על מכונית. אם אתם לא מטפלים במכונית שלכם, בסוף היא תתקלקל. אותו דבר עם הגוף שלנו. אם אנחנו לא זזים נכון, בסוף נתחיל לסבול מכאבים ומבעיות תנועה. תנועה נכונה דורשת הקשבה לגוף, ואינטואיציה. אל תסמכו רק על הנחיות חיצוניות.
אני זוכר שפעם ראיתי סרט דוקומנטרי על שבט אפריקאי שבו כל הילדים לומדים לטפס על עצים בגיל צעיר מאוד. הם עושים את זה בצורה כל כך טבעית וקלילה, כאילו הם נולדו עם זה. ואז הבנתי: אנחנו יכולים ללמוד הרבה מהתרבויות המסורתיות האלה. הם יודעים איך לשמור על הגוף והמוח שלהם צעירים וחזקים בלי להסתמך על טכנולוגיה או על תעשיית הכושר.
אז מה עושים מפה? תרגיל קטן שישנה לכם את החיים
עכשיו תעצמו עיניים ותחשבו על תנועה אחת שגורמת לכם להרגיש טוב. זה יכול להיות ריקוד, זה יכול להיות הליכה, זה יכול להיות סתם מתיחה קטנה. תתרכזו בתחושה הזו בגוף שלכם. תרגישו איך השרירים מתארכים ומתכווצים, איך הדם זורם, איך הנשימה מעמיקה.
עכשיו תעמדו ותבצעו את התנועה הזו במשך 5 דקות. תתמקדו בתחושות הגוף שלכם. אל תחשבו על מה אתם עושים, פשוט תרגישו את זה. תקשיבו לגוף שלכם. הוא יגיד לכם מה הוא צריך.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות לשלב יותר תנועה ספונטנית בחיים שלי – לרקוד קצת יותר במטבח, ללכת יותר ברגל, סתם להתגלגל על הדשא עם הילדים... ואעדכן כאן בהמשך. אולי בפעם הבאה ניגע בקשר בין תזונה למוח.
