ביום רביעי שעבר, כשישבתי בבית קפה בדיזינגוף, ראיתי מישהו יוצא משיעור ספינינג. הוא היה מזיע, אדום, ונראה מותש. באותו רגע תהיתי – האם כל המאמץ הזה באמת עוזר לו להיות בריא יותר, או שהוא פשוט מאיץ את ההזדקנות שלו?
יצא לי לחשוב על זה הרבה לאחרונה. אנחנו מוצפים במידע על כושר, תזונה, ותוספי תזונה, אבל נראה שכולם שוכחים משהו אחד חשוב: דלקת כרונית סמויה.
אז למה בעצם דלקת כרונית סמויה כל כך חשובה? זה פשוט: היא גורם מרכזי בתהליך ההזדקנות. הגוף שלנו כל הזמן עסוק בלתקן נזקים – זה טבעי. אבל כשאנחנו יוצרים יותר מדי נזק, מהר יותר ממה שהגוף יכול לתקן, אנחנו מאיצים את השחיקה. תחשבו על זה כמו מכונית – אם תנהגו בה בפול גז כל הזמן, היא תשבוק חיים הרבה יותר מהר.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר פיטר אטיה (Drive podcast) שהוא דיבר על "Inflammaging" - שילוב של המילים inflammation (דלקת) ו-aging (הזדקנות). הוא הסביר שהרבה מהמחלות הכרוניות שאנחנו מקשרים לגיל מבוגר, כמו סוכרת, מחלות לב, ואלצהיימר, קשורות באופן ישיר לדלקת כרונית סמויה.
אבל שימו לב – לא כדאי לחשוב שכל אימון הוא רע! פעילות גופנית היא חיונית לבריאות, אבל חשוב לעשות אותה נכון. האימון המודרני, עם הדגש שלו על אינטנסיביות, ספירה של קלוריות, ושעונים חכמים שמודדים כל פעימה, לפעמים מפספס את העיקר.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: אם תנועה היא כל כך טבעית, למה אנחנו צריכים חדרי כושר עם מכשירים מורכבים? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. זה מזכיר לי את הדיון על תזונה פליאוליטית – האם אנחנו צריכים לאכול כמו האדם הקדמון? אולי הפתרון טמון בפשטות.
אני חושב על האוקינאווים ביפן, או על קשישי הרי הקווקז, שחיים חיים ארוכים ובריאים בלי ספינינג, קרוספיט, או מאמנים אישיים. מה הם עושים אחרת?
- תנועה טבעית: הם זזים באופן טבעי לאורך כל היום – הולכים, עובדים בגינה, משחקים עם הנכדים. אין להם "שעה של כושר" – הכושר הוא חלק מהחיים שלהם.
- מגוון תנועות: הם לא עושים רק תנועות חוזרות ונשנות על מכשירים. הם מתכופפים, מרימים, מטפסים, מסתובבים – הגוף שלהם מתורגל לכל סוגי התנועות.
- הקשבה לגוף: הם לא דוחפים את עצמם מעבר לגבול. הם מקשיבים לגוף שלהם ומנוחים כשצריך.
אז מה הקשר לדלקת כרונית סמויה? אימון שגוי – כלומר, אימון שאינו מותאם ליכולות הגוף, אימון אינטנסיבי מדי, או אימון שמתמקד רק בקבוצות שרירים מסוימות – יכול ליצור דלקת מוגברת. זה קצת כמו להכות על תוף כל היום – בסוף התוף ייקרע.
אבל רגע, לפני שאתם זורקים את נעלי הספורט לפח, חשוב להבין: לא מדובר על הימנעות מאימונים, אלא על שינוי גישה. בואו נדבר על כמה עקרונות שיכולים לעזור לכם להפוך את האימונים שלכם לבריאים יותר:
1. תנועה אינטואיטיבית: שכחו מהנחיות חיצוניות. הקשיבו לגוף שלכם. מה בא לכם לעשות היום? ריקוד? הליכה בפארק? אולי סתם להתמתח?
2. גיוון: אל תעשו את אותו הדבר כל הזמן. נסו סוגים שונים של פעילות – יוגה, פילאטיס, שחייה, טיפוס, ריקוד... כל מה שגורם לכם ליהנות ומשתמש בשרירים שונים.
3. התאוששות: תנו לגוף שלכם זמן להתאושש. אל תתאמנו כל יום באותה האינטנסיביות. שינה מספקת, תזונה טובה, וטכניקות הרפיה כמו מדיטציה יכולות לעזור לגוף לתקן נזקים.
4. תזונה אנטי דלקתית: תאכלו הרבה ירקות ופירות, דגים שמנים, אגוזים, וזרעים. הימנעו ממזון מעובד, סוכר, ושומן טראנס.
אני זוכר שקראתי פעם מחקר על שבט ההדזה בטנזניה, ציידים-לקטים שחיים אורח חיים פעיל מאוד. החוקרים גילו שהם סובלים מפחות מחלות כרוניות מבני אדם במערב, למרות שהם לא עושים "כושר". למה? כי התנועה שלהם היא חלק בלתי נפרד מהחיים, ולא משהו שהם עושים כדי "לשרוף קלוריות".
טעות נפוצה היא לחשוב שאם משהו שורף הרבה קלוריות, הוא בהכרח בריא. לא בהכרח! לפעמים אימון אינטנסיבי מדי יכול לגרום יותר נזק מתועלת.
שאלה ששואלים אותי הרבה היא: "אז מה, לעשות רק יוגה כל היום?" לא! גיוון הוא המפתח. תשלבו אימוני כוח, אימוני אירובי, ואימוני גמישות. הכי חשוב – תהנו!
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה שיטות שונות להפחתת דלקת – אשמח לשמוע איך היה.
החודש הקרוב אני מתכנן להתמקד בתנועה טבעית יותר – ללכת יותר ברגל, לעבוד בגינה, ולעשות תרגילי תנועה פשוטים כמו כריעות, פיתולים, והרמות ידיים. אעדכן כאן בהמשך...
אולי בפעם הבאה ניגע בתזונה אנטי דלקתית.
עד אז – צאו החוצה, תזוזו, ותקשיבו לגוף שלכם!
