ביום רביעי שעבר, בזמן שניסיתי לפענח את תנועות ה'דאב' של האחיין בן ה-7 שלי, הבנתי משהו מטלטל. משהו שגרם לי לתהות על כל מה שלימדו אותי באולמות הכושר הממוזגים. ראיתי ילד, פשוט זז. בלי לחשוב, בלי לחשב, בלי לעשות חימום סטטי של 20 דקות. פשוט קם וזז. זה גרם לי לחשוב, מה לעזאזל אנחנו עושים לעצמנו?
אז מה הקטע עם תנועה? זה לא רק להרים משקולות, לרוץ על הליכון או לעשות 100 כפיפות בטן (שאף פעם לא הצלחתי להגיע אליהן). תנועה היא שפה. הגוף שלנו מתוכנת לזוז, לטפס, להתכופף, לקפוץ – כמו ילד בן 7. אבל איפשהו בדרך, שכחנו את השפה הזו.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר אנדרו הובerman (אני ממליץ בחום!), שהוא דיבר על מחקרים שמראים איך אפילו יום אחד בשבוע של תנועה מודעת וטבעית יכול לשנות את האופן שבו הגוף שלנו מתפקד. לא סתם תנועה – תנועה שמדברת לגוף שלנו, שמחקה תנועות פרימיטיביות.
אני זוכר שקראתי על אנשי אוקינאווה, שחיים עד גיל מאה ויותר, מטפסים על עצים כדי לקטוף מנגו או חופרים בגינה שלהם כל יום. הם לא עושים "אימון פונקציונלי", הם פשוט חיים. הם זזים.
ומה עם המתיחות?
הנה שאלה שמטריפה אותי: למה אנחנו כל כך אובססיביים לגבי מתיחות לפני אימון? ראיתם פעם אריה מתמתח לפני שהוא רודף אחרי צבי? לא. הוא פשוט רץ. זה לא אומר שאסור להימתח, אבל אולי אנחנו עושים מזה עניין גדול מדי. אולי הגוף שלנו יודע טוב יותר ממה שאנחנו חושבים.
אני לא אומר שחדר כושר זה רע. ממש לא. אבל אולי הגיע הזמן לחשוב קצת אחרת על איך אנחנו זזים. לחזור לשורשים, לזוז כמו ילדים, כמו חיות. כמו שאנחנו אמורים.
אסור לעשות את זה! טעות נפוצה היא לחשוב ש"יותר זה תמיד יותר". לא נכון! הקשבה לגוף היא המפתח. אם משהו כואב, תעצרו. אם אתם מרגישים שאתם צריכים לנוח, תנוחו. הגוף שלכם הוא החבר הכי טוב שלכם.
קצת שאלות מהקהל (בדויות, כן?)
- דניאלה מחיפה שואלת: "אני עובדת מול מחשב כל היום, איך אני יכולה לשלב יותר תנועה?"
תשובה: קום כל שעה ותעשה סיבוב קטן. תנסה לעבוד בעמידה חלק מהזמן. אפילו לרקוד קצת מול המחשב יכול לעזור!
- אבי מקיבוץ דן שואל: "אני מרים משקולות כבר שנים, זה לא מספיק?"
תשובה: להרים משקולות זה מצוין, אבל תנסה לשלב גם תנועות יותר טבעיות כמו הליכה בטבע או משחקים עם הילדים.
- שירן מתל אביב שואלת: "אני לא אוהבת ספורט, מה אני יכולה לעשות?"
* תשובה: ספורט זה לא הכל. תמצאי משהו שאת אוהבת לעשות – לרקוד, לטייל, לעבוד בגינה. העיקר לזוז.
תחשבו על זה רגע: אריה שהולך הלוך ושוב בכלוב אף פעם לא יהיה כמו אריה שרץ בסוואנה. אותו הדבר נכון לגבינו.
המושג "תנועה טבעית" הוא רחב הרבה יותר ממה שאנחנו מדמיינים. בתרבויות מסוימות, כמו תרבות ה"קאלאריפאיאטו" בהודו, התנועה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, מהטקסים ומהריפוי. הם לא עושים "אימון", הם פשוט נעים בצורה שמחברת אותם למסורת ולטבע. זה מזכיר לי את המושג "וואבי-סאבי" ביפנית - קבלת היופי בחוסר השלמות והארעיות של הדברים, וזה תקף גם לתנועה שלנו. אנחנו לא צריכים להיות מושלמים, אנחנו רק צריכים לזוז.
אז מה אני מנסה להגיד פה? אני עדיין לא בטוח. אני עדיין מנסה להבין איך לשלב יותר תנועה טבעית בחיים שלי. אבל אני יודע דבר אחד: אני רוצה להקשיב יותר לגוף שלי, לזוז יותר כמו ילד, ולפחות פעם בשבוע, לנסות לשכוח מכל הכללים וההנחיות ולזוז פשוט כי זה מרגיש לי טוב.
החודש הקרוב אני הולך לנסות את "אתגר ה-90/90": לשבת על הרצפה עם רגליים כפופות ב-90 מעלות בירך ובברך, ולנסות להחליף צדדים בלי להשתמש בידיים. נשמע קל, נכון? תנסו את זה ותגלו את האתגר! אעדכן אתכם בהמשך… אולי בפעם הבאה נדבר על איך תנועה משפיעה על המוח שלנו.
