ביום שלישי שעבר, כשישבתי בפקק אינסופי על איילון, בין נהגים עצבניים ופרסומות נוצצות, תהיתי: האם אנחנו באמת צריכים את כל ה"טריקים" וה"טיפים" שאומרים לנו כדי להיות בריאים? האם הריצה המטורפת אחרי אימונים קיצוניים והדיאטות הטרנדיות באמת משפרות לנו את החיים, או שהן פשוט מייצרות עוד יותר מתח?
השאלה הזו הציקה לי, כי תכל'ס, אני בעצמי די "מכורה" לכושר. אבל משהו בהרגשה המאולצת הזו, הצורך הזה כל הזמן "לשפר" ול"ייעל", הרגיש לי לא נכון. כאילו אנחנו מפספסים משהו בסיסי, משהו אינטואיטיבי שפעם ידענו לעשות.
אז למה בעצם אנחנו צריכים את כל ה"שיט" הזה?
כי שכחנו איך לזוז.
כן, כן, שמעתם נכון. בתרבות המודרנית, רובנו פשוט שכחנו איך הגוף שלנו אמור לנוע בצורה טבעית. אנחנו יושבים שעות על כיסא, נוהגים לאימון שבו אנחנו רצים על הליכון, ואז חוזרים הביתה לשבת שוב. תנועה מחזורית, מלאכותית, מנותקת מהטבע.
חשבתם פעם למה חיות לא עושות מתיחות סטטיות לפני שהן רצות אחרי טרף? (אני מתכוונת, חוץ מהחתול המפונק שלכם, ברור). הסיבה היא שהן לא צריכות! הן נעות בצורה אינטואיטיבית, הגוף שלהן יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות.
שמעתי פעם פודקאסט של חוקר תנועה מטורף בשם אירולדו קריסטל, הוא טען שהתנועה הטבעית שלנו היא "הגנום" השני שלנו. הוא הסביר (קצת בקיצוניות יש לציין) שאימונים קונבנציונליים יכולים אפילו להזיק, כי הם מונעים מהגוף שלנו לבטא את הפוטנציאל התנועתי המלא שלו.
אבל מה זה אומר בפועל?
זה אומר להתחיל להקשיב לגוף. זה אומר להפסיק להסתמך רק על הנחיות חיצוניות ולהתחיל לפתח אינטואיציה תנועתית.
- תנועה "פרימיטיבית" מתקדמת יותר: תחשבו על זה רגע, האם אריה הולך לפילאטיס? הוא פשוט הולך, רץ, קופץ, מטפס. התנועות האלה מפעילות את כל הגוף, מחזקות אותו בצורה טבעית ויעילה.
- אוקינאווה זה כאן: קחו לדוגמה את הקשישים באוקינאווה או בהרי הקווקז. הם חיים עד גיל מופלג, לא סובלים מבעיות תנועה, והם לא עושים שום דבר "מיוחד". הם פשוט נעים כל היום, עושים עבודות בית, מטפלים בגינה, מטיילים. התנועה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם.
- "הורקה הורקה": מילה פינית שמתארת את היכולת לחוש ולהבין את הגוף שלך, את האיזון, את המתח. זה משהו שאנחנו צריכים לפתח מחדש.
- האריה בכלוב: לדמיין את עצמכם רצים על הליכון זה כמו לדמיין אריה שהולך הלוך ושוב בכלוב. חסר שם משהו מהותי - החיבור לטבע, לגורמים סביבתיים, למרחב.
- תחשבו הפוך: כשכואב משהו, אנחנו אוטומטית נמנעים מתנועה. אבל לפעמים, התנועה היא בדיוק מה שהגוף צריך כדי להחלים! (כמובן, תמיד להתייעץ עם רופא לפני).
טעות נפוצה: לחשוב שאם זה "קל", זה לא יעיל. תנועה טבעית אמורה להיות קלה וזורמת. אם אתם מרגישים מאמץ גדול וכאב, סימן שמשהו לא בסדר.
שמעתי גם מחברה שחקרה קהילות ילידיות באמזונס. היא סיפרה לי שהם כמעט ולא סובלים מבעיות גב, למרות שהם נושאים משאות כבדים על הגב שלהם כל יום. הסיבה היא שהם נעים בצורה טבעית, עם גב זקוף וליבה חזקה. הם לא יושבים שעות על כיסא מול מחשב.
אגב, יש מיתוס נפוץ שאומר שצריך למתוח את השרירים לפני פעילות גופנית. אבל מחקרים מראים שמתיחות סטטיות דווקא יכולות להחליש את השרירים ולפגוע בביצועים. במקום זה, עדיף לעשות תנועות דינמיות, שמדמות את הפעילות שאתם הולכים לעשות.
שאלה טובה שעולה תמיד: אז מה, לזרוק את המנוי לחדר כושר? לא בהכרח! פשוט תנסו לשלב יותר תנועה טבעית בחיים שלכם. תצאו לטייל בטבע, תרקדו, תשחקו עם הילדים, תעשו עבודות גינה. תמצאו פעילות שאתם נהנים ממנה, ושגורמת לכם להרגיש טוב בגוף.
שאלות מהקהל (שבטח תשאלו):
- דנה מחיפה שואלת: אני עובדת מול מחשב 8 שעות ביום. מה אני יכולה לעשות?
דנה, כל שעה תקומי ותעשי סיבוב קצר, תמתחי את הגוף, תעשי כמה תנועות פשוטות. אפילו כמה דקות של תנועה יכולות לעשות הבדל גדול.
- אביב מתל אביב שואל: אני רץ מרתונים. האם זה אומר שאני עושה משהו לא בסדר?
אביב, אם אתה נהנה מריצה ואתה מרגיש טוב, תמשיך! פשוט תנסה לשלב תנועות נוספות בחיים שלך, כדי לאזן את הגוף.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה את השיטה של תנועה אינטואיטיבית – אשמח לשמוע איך היה.
החודש הקרוב אני מתכננת לנסות להקדיש יום אחד בשבוע רק לתנועה טבעית, בלי תוכנית מוגדרת, פשוט לתת לגוף שלי להוביל. ואעדכן כאן בהמשך…
אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של תזונה אינטואיטיבית.
ניסוי תנועתי קצרצר בשבילכם:
תעמדו ישר, תרפו את הכתפיים, ותתחילו לנוע בצורה חופשית. תניעו את הגוף, את הראש, את הידיים. תנסו להרגיש את התנועה, בלי לחשוב עליה. פשוט תנו לגוף שלכם להוביל אתכם.
מה הגוף שלכם רוצה לעשות? לאן הוא רוצה לנוע? הקשיבו לו.
