ביום שני שעבר, כשהייתי תקוע בפקק אינסופי בכביש החוף, הסתכלתי על האנשים ברכבים לידי. רובם היו שפופים מעל ההגה, כתפיים מכווצות, צוואר תפוס. ופתאום תהיתי – מה אם הגיל הפיזיולוגי האמיתי שלנו לא נקבע רק על ידי השנים שחלפו, אלא בעיקר על ידי התקשורת בין המוח לשרירים שלנו?
זה אולי נשמע קצת מופרך, אבל תחשבו על זה: ראיתם פעם סרטון של איזה סבא יפני בן 85 שקופץ מחבל כאילו הוא בן 20? או אולי את הסבתות הקווקזיות האלה שמטפסות על הרים בגילאים שהרופאים שלכם יגדירו כ"קבוצת סיכון"? מה הסוד שלהם? זה לא רק גנטיקה טובה או אוכל בריא. זה הרבה יותר עמוק מזה.
הטריק הוא במסלול
תשכחו ממה שלימדו אתכם בחדר כושר. הגיע הזמן לשבור את הפרדיגמות הישנות ולהתחיל לדבר על המסלול העצבי-שרירי. במילים פשוטות, מדובר על רשת התקשורת המורכבת בין המוח, מערכת העצבים והשרירים שלכם. ככל שהרשת הזו חזקה ומשומנת יותר, כך הגוף שלכם צעיר, גמיש וחזק יותר – בלי קשר לגיל הכרונולוגי.
עכשיו, אני יודע מה אתם חושבים: "בטח, עוד מונח מדעי מפוצץ שאף אחד לא מבין". אבל תאמינו לי, זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע. תחשבו על זה כמו על כביש ראשי: ככל שהכביש חלק ורחב יותר, כך התנועה זורמת מהר יותר. אותו דבר עם המסלול העצבי-שרירי: ככל שהוא יעיל יותר, כך המוח שלכם יכול לשלוח פקודות לשרירים בצורה מהירה ומדויקת יותר.
אוקיי, אבל מה זה אומר בפועל?
זה אומר שהגמישות שלכם לא נקבעת רק על ידי כמה שעות אתם מבזבזים על מתיחות סטטיות משעממות (שדרך אגב, יעילותן מוטלת בספק רב בעיניי). זה אומר שהכוח שלכם לא תלוי רק בכמה משקל אתם מרימים בחדר כושר. זה אומר שהיכולת שלכם לנוע בחופשיות ובנוחות – בכל גיל – תלויה בעיקר ביכולת שלכם להפעיל את המסלול העצבי-שרירי הזה בצורה אופטימלית.
שמעתי פעם בפודקאסט של אידי מקכל (Ido Portal, גורו תנועה) משהו שגרם לי לחשוב מחדש על הכל: "הגוף שלנו הוא לא מכונה שאנחנו צריכים לתחזק, אלא כלי נגינה שאנחנו צריכים לנגן עליו". זה כל כך נכון! אם תחשבו על הגוף שלכם כמו על פסנתר, אז המסלול העצבי-שרירי הוא כמו המנגנון שמחבר בין האצבעות שלכם לקלידים. אם המנגנון הזה תקול, גם אם אתם פסנתרנים וירטואוזים, לא תוכלו להוציא צליל אחד נכון.
אז איך משמנים את המנגנון הזה?
הנה כמה טיפים פשוטים ויעילים:
- תנועה טבעית: שכחו מהמכשירים המשוכללים בחדר כושר. תתחילו לזוז כמו שהייתם זזים בתור ילדים. תטפסו על עצים, תתגלגלו על הדשא, תרדפו אחרי כדורים, תרקדו כמו משוגעים. הגוף שלכם יודע מה הוא צריך – פשוט תנו לו לעשות את זה.
- חקרו תנועות "פרימיטיביות": תרגילים כמו כריעה עמוקה, זחילה, טיפוס וגלגול (מה שנקרא "Ground Work"). למה? כי אלה התנועות הבסיסיות ביותר שהגוף שלנו נועד לעשות. הן מחזקות את המסלול העצבי-שרירי בצורה יעילה להפליא, ולפעמים הן עוזרות "לשחרר" כאבים ומתחים שהצטברו במשך שנים.
- הקשיבו לגוף שלכם: זו אולי העצה הכי חשובה. שכחו מהנחיות חיצוניות ומה שאומרים לכם באינטרנט. הגוף שלכם יודע הכי טוב מה הוא צריך. אם משהו מרגיש לא נכון, אל תעשו אותו. נקודה.
אסור לעשות את זה! (טעות נפוצה)
לעשות מתיחות סטטיות לפני אימון. זה מיתוס מוחלט! אתם מותחים שריר קר, זה כמו למתוח גומייה קפואה - היא פשוט תיקרע. עדיף לבצע תרגילי חימום דינמיים כמו סיבובי ידיים, רגליים או הליכה קצרה.
תיבת שאלות מהקהל (בדויות, אבל רלוונטיות)
גלית מחיפה שואלת: "אני בת 50 ומרגישה שהגוף שלי התחיל לבגוד בי. האם יש סיכוי לשפר את המצב?" תשובה: גלית, תזכרי – הגיל הוא רק מספר. אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לשפר את המסלול העצבי-שרירי שלך. התחילי בתנועות קטנות, תהני מהתהליך, ותראי איך הגוף שלך מגיב.
אביב מתל אביב שואל: "אני רץ מרתונים. האם זה מספיק?" תשובה: אביב, ריצה זה מצוין, אבל זה לא הכל. הגוף שלך צריך מגוון תנועות. נסה לשלב תרגילים שמחזקים את שרירי הליבה, את היציבה ואת הגמישות.
ריצה על הליכון היא כמו אריה בכלוב.
תנועה צריכה להיות חופשית, משתנה ומותאמת לסביבה. הליכון מונע את החופש הזה. זה כמו ללמד ציפור לעוף רק במסלול ישר וקבוע.
אז בפעם הבאה שאתם חושבים על גיל השרירים שלכם, תזכרו שזה לא רק עניין של שנים, אלא בעיקר עניין של תקשורת. תטפחו את המסלול העצבי-שרירי שלכם, תזוזו בצורה טבעית ואינטואיטיבית, ותראו איך הגוף שלכם הופך להיות צעיר, חזק וגמיש יותר – בכל גיל.
אני אישית עדיין מנסה להבין איך לשלב יותר תנועה טבעית בשגרת היומיום שלי, במיוחד כשאני תקוע מול המחשב רוב היום. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות לעבוד בעמידה חלק מהזמן, ואולי אפילו להוסיף כמה תרגילי תנועה קטנים כל שעה. אעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בשיטות תנועה אלטרנטיביות כמו שיטת פלדנקרייז או שיטת אלכסנדר.
