ביום שלישי שעבר, בזמן שחיכיתי בתור לקפה ב"קפה גרג" בקניון עזריאלי (כן, אני יודע, קלישאה תל אביבית), ראיתי משהו שגרם לי לעצור הכל. לא, זה לא היה עוד סלב עם משקפי שמש מוגזמים. זאת הייתה אישה, אולי בת 70, שהתכופפה להרים ארנק שנפל למישהי אחרת. לא סתם התכופפה - היא ירדה לסקוואט עמוק, כאילו היא מתאמנת לקראת אולימפיאדה. זה גרם לי לחשוב: איך יכול להיות שרוב האנשים בגיל הזה נאבקים לקשור שרוכים, והיא יורדת לסקוואט כאילו אין מחר? מה הסוד שלה?
התשובה, חברים, טמונה בתנועה המעגלית. כן, כן, נשמע כמו משהו משיעור יוגה הזוי, אבל תאמינו לי - הסינים והיפנים יודעים על זה כבר אלפי שנים. אנחנו, במערב, קצת שכחנו את זה.
מה זה בכלל תנועה מעגלית ולמה כולם כל כך מתרגשים?
במקום התנועות הליניאריות והחזרתיות שאנחנו רגילים אליהן בחדר כושר - משקולות, ריצה על הליכון, מכונות שמבודדות שרירים - תנועה מעגלית מדגישה את הטבעיות של הגוף. תחשבו על זה: הכתפיים, הירכיים, הקרסוליים - כולם מפרקים סיבוביים. למה לכלוא אותם בתנועות ישרות?
תנועה מעגלית משלבת מגוון רחב של תנועות: סיבובים, גלים, ספירלות. היא מעודדת גמישות, שיווי משקל, קואורדינציה, והכי חשוב - היא מחברת אותנו לגוף שלנו.
אבל רגע, מה הקשר בין תנועה מעגלית לסקוואט של הסבתא בעזריאלי?
הקשר הוא פשוט: קהילות ילידיות ומסורתיות, כמו אלה שנמצאות באוקינאווה או בהרי הקווקז, משמרות ניידות ותפקוד גופני מעולה גם בגילאים מופלגים בדיוק בגלל שהן לא הפסיקו לנוע בצורה טבעית. הם לא עושים "מתיחות" או "חימום" לפני שהם עובדים בשדה, אבל הם כל הזמן בתנועה – מתכופפים, מסתובבים, מרימים. הגוף שלהם פשוט יודע איך לנוע.
שמעתי בפודקאסט של ד"ר פיטר אטיה, מומחה לאריכות ימים, שהוא מדבר על חשיבות שימור הניידות והגמישות ככל שאנו מתבגרים. הוא אמר משהו שנחרט לי בזיכרון: "הגוף שלך הוא כלי, ואם אתה לא משתמש בו, אתה מאבד אותו."
אז מה אנחנו צריכים להתחיל לעשות?
- תשכחו מהתכניות אימון הנוקשות: תתחילו להקשיב לגוף שלכם. מה הוא רוצה לעשות? איך הוא מרגיש?
- תנועות פשוטות, תוצאות מדהימות: תרגילים כמו סיבובי כתפיים, גלגולי צוואר, תנועות אגן - הם הבסיס.
- תנועה "פרימיטיבית" היא בעצם מתקדמת: תחשבו על הדרך שבה ילדים קטנים נעים - הם מתגלגלים, זוחלים, מטפסים. זה האימון הכי טוב שיש.
- תנועה בטבע: צאו לטייל, תטפסו על סלעים, תעברו מכשולים. תנו לגוף שלכם לחקור את העולם.
אבל מה עם מתיחות? לא צריך למתוח את השרירים לפני אימון?
הנה פרדוקס מעניין: חיות לא עושות מתיחות מורכבות לפני שהן רצות או צדות. הן פשוט קמות וזזות. המתיחות שאנחנו עושים הן לרוב סטטיות, ומאריכות את השריר בצורה פסיבית. תנועה מעגלית, לעומת זאת, משלבת גם מתיחה דינמית, שמחממת את השרירים ומכינה אותם לפעולה.
דמיינו אריה שמסתובב הלוך ושוב בכלוב. זה כמו לרוץ על הליכון. אין שם אתגר, אין גיוון, אין טבעיות.
אסור לעשות את זה! אל תתחילו ישר עם תנועות מורכבות אם אתם לא רגילים. תתחילו לאט, בהדרגה, ותקשיבו לגוף שלכם. טעות נפוצה היא לנסות לעשות יותר מדי מהר מדי, מה שעלול להוביל לפציעות.
שאלה מהקהל (בדויה, אבל רלוונטית): "דניאלה מחיפה שואלת: אני עובדת כל היום מול מחשב. איך אני יכולה לשלב תנועה מעגלית בחיים שלי?"
תשובה: תקומי כל שעה ותעשי כמה סיבובי כתפיים, גלגולי צוואר, ותנועות אגן. תשתדלי לא לשבת באותה תנוחה לאורך זמן. אפילו כמה דקות של תנועה יכולות לעשות שינוי משמעותי.
קצת על ביומכניקה, אבל בלי כאבי ראש:
תחשבו על הגוף שלכם כמו על מכונית. אם אתם כל הזמן נוסעים רק ישר, בסופו של דבר הגלגלים יתחילו להישחק בצורה לא אחידה. תנועה מעגלית היא כמו נסיעה בכביש מפותל, שמפעילה את כל השרירים והמפרקים בצורה מאוזנת.
הסינים קוראים לזה "צ'י גונג", היפנים "טאי צ'י". הם משתמשים בתנועה מעגלית כדי לשפר את זרימת האנרגיה בגוף. לא חייבים להבין את הפילוסופיה, אבל התנועה עצמה עושה פלאים.
אני עדיין מנסה להבין איך לשלב את זה בצורה הכי טובה בחיים שלי. אני חושב שהמפתח הוא פשוט להקשיב לגוף ולתת לו את החופש לנוע בצורה שהוא רוצה. אולי זה אומר לרקוד במטבח בזמן שאני מכין קפה, אולי זה אומר לטפס על עץ בפארק. העיקר - לזוז.
החודש הקרוב אני מתכנן לנסות לשלב יותר תנועות מעגליות בשגרת האימונים שלי, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בחשיבות של נשימה נכונה בזמן תנועה.
אתגר קטן בשבילכם: קומו עכשיו, שימו מוזיקה שאתם אוהבים, ותתחילו לזוז. תתנו לגוף שלכם להוביל. לא משנה איך זה נראה, העיקר שזה מרגיש טוב.
