הטעות הקטלנית בתזונה שאחרי אימון שמבטלת לך את כל היתרונות - וואלה, לא חשבתי על זה ככה!

A person looking thoughtful while holding a protein shake after a workout, questioning the common nutrition advice.
חושבים שאתם יודעים הכל על תזונה אחרי אימון? תחשבו שוב! הטעות הקטלנית שרובנו עושים ואיך לתקן אותה. טיפים מעשיים וגישה אישית.

ביום שלישי שעבר, כשסיימתי את אימון הקרוספיט השבועי שלי (סנאצ'ים זה לא הצד החזק שלי, בלשון המעטה), שמתי לב למשהו די מטריד. כולם, אבל כולם, שבויים באותה פרדיגמה תזונתית שאחרי אימון. כאילו יש איזה חוק בלתי כתוב שאומר מה צריך לאכול בדיוק אחרי שאתה מזיע כמו חזיר. אבל רגע, מה אם כל מה שאנחנו עושים בעצם מבטל את כל העבודה הקשה שעשינו? השאלה הזו לא נתנה לי מנוח.

אז בואו נדבר על הטעות הקטלנית הזו. הרי כולנו שמענו את זה: "חלון ההזדמנויות!" "חייבים חלבון!" "פחמימות מהירות!" בום! כמו איזה מרדף אחרי גביע קדוש של תזונה שאחרי מאמץ. אבל מה אם, כמו שאומרים, "Less is more"?

הקונספט של "חלון ההזדמנויות" – מיתוס או מציאות?

אוקיי, בואו נהיה כנים, רובנו מאמינים שתוך שעה אחרי אימון הגוף שלנו זועק לחלבון ופחמימות כדי לתקן שרירים ולהחזיר אנרגיה. ואני לא אומר שאין בזה אמת. אבל העניין הוא שברוב המקרים, אנחנו אוכלים יותר מדי ובלי לחשוב.

פעם שמעתי בפודקאסט של ד"ר רונדה פטריק (FoundMyFitness, מומלץ בחום!) שהמחקרים האחרונים מראים שהחלון הזה הוא יותר כמו דלת מסתובבת שנשארת פתוחה לכמה שעות טובות. כלומר, לא חייבים לדחוף הכל לגוף תוך 60 דקות.

אז מהי הטעות הקטלנית?

הטעות היא לא לאכול אחרי אימון. הטעות היא לאכול יותר מדי ולא נכון. אנחנו מפוצצים את עצמנו בשייקים ענקיים עם אבקות חלבון מעובדות, חטיפי אנרגיה עמוסים בסוכר, ופחמימות פשוטות שהופכות אותנו לרכבת הרים של סוכר בדם.

זה כמו לתת לאריה אחרי מרדף ארוך מדי סטייקים מלאכותיים במקום בשר טרי.

זה לא רק פוגע בעיכול, זה גם יכול להפריע לתהליכי ההתאוששות הטבעיים של הגוף. הגוף שלנו מתוכנן לעבוד קשה, לנוח ולהתאושש. כשאנחנו מעמיסים עליו יותר מדי אוכל מיד אחרי אימון, אנחנו בעצם מפריעים לו לעשות את העבודה שלו.

טיפים לאיזון התזונה אחרי אימון:

1. הקשיבו לגוף שלכם: רעבים? תאכלו. לא רעבים? אל תדחפו. זה נשמע פשוט, אבל כמה מאיתנו באמת עושים את זה?

2. חלבון איכותי: בחרו מקורות חלבון אמיתיים ולא מעובדים. ביצים, דגים, בשר איכותי, קטניות.

3. פחמימות מורכבות: שכחו מהסוכר. תעדיפו ירקות, פירות, דגנים מלאים.

4. שומנים בריאים: אבוקדו, אגוזים, שמן זית. הם עוזרים לגוף להתאושש ולהילחם בדלקות.

סיפור קצר על ניקוי רעלים מאוחר:

לפני כמה שנים, הייתי שבוי בעצמי במנטרה הזו. אחרי כל אימון, הייתי מכין לעצמי שייק חלבון עצום עם פירות וכל מיני תוספות "בריאות". הרגשתי נפוח ומלא כל הזמן. עד שיום אחד, חברה שלי, שהיא נטורופתית, אמרה לי: "תקשיב, הגוף שלך עובד קשה כדי לנקות את עצמו. אתה לא צריך להעמיס עליו עוד עבודה."

מאז, התחלתי להקשיב לגוף שלי. הפחתתי את כמות האוכל אחרי אימון, והתמקדתי באיכות. והאמת? הרגשתי הרבה יותר טוב.

מיתוס שאנחנו חייבים להפריך: בלי חלבון תוך חצי שעה – הלך האימון!

שטויות במיץ עגבניות! הגוף שלכם לא שעון מעורר. הוא לא יתחיל להתפרק אם לא תאכלו בדיוק בזמן. תאמינו לי, תנו לו את החומרים שהוא צריך, והוא כבר יעשה את השאר.

כמו שאומרים ב"קונג פו פנדה": "There is no secret ingredient! It's just you."

שאלה מהקהל (בדמיוני): "אבל מה אם אני רץ מרתון? אני לא צריך יותר פחמימות?"

שאלה מצוינת! אם אתם רצים מרתון או עושים אימון מאוד אינטנסיבי, אז כן, הגוף שלכם צריך יותר דלק. אבל גם במקרה הזה, תתמקדו באיכות ולא בכמות. פחמימות מורכבות, חלבון איכותי ושומנים בריאים. והכי חשוב – תנסו להבין מה עובד הכי טוב בשבילכם.

אסור לעשות את זה!

אל תאכלו אוכל מעובד אחרי אימון! זה כמו לתת לגוף שלכם רעל. הוא צריך חומרים מזינים, לא סוכר ושומן טראנס.

איך אני מתכוון להמשיך מכאן?

אני עדיין מנסה להבין את האיזון המושלם עבורי. החודש הקרוב אני הולך לנסות גישה יותר מינימליסטית אחרי אימון. יותר הקשבה לגוף, פחות שייקים עצומים. ואני אעדכן כאן בהמשך.

אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של תוספי תזונה אחרי אימון – האם הם באמת שווים את זה?

בקיצור, חברים, אל תהיו עבדים של חוקים ותיאוריות. תקשיבו לגוף שלכם, תנסו, תטעו, ותלמדו. זה המסע האמיתי.

אלכס רוזן's Avatar

אלכס רוזן

אלכס רוזן הוא מאמן תנועה וחוקר עצמאי של מערכות תנועה אנושיות טבעיות, המקדיש את חייו להבנת הקשר העמוק בין דפוסי תנועה ואריכות חיים בריאה. רקע ייחודי הכולל סיורים נרחבים בקהילות ילידיות ברחבי העולם העניק לו פרספקטיבה נדירה על תנועה אנושית אותנטית. לאחר פציעת ספורט קשה בצעירותו שהרפואה הקונבנציונלית לא הצליחה לפתור, אלכס החל לחקור שיטות תנועה עתיקות מתרבויות שונות. במסעותיו למד מקשישים בני 90+ באיים באוקינאווה, קהילות מסורתיות בהרי הקווקז, ושבטים ילידיים בדרום אמריקה ואפריקה, שכולם שומרים על ניידות ותפקוד גופני מרשימים גם בגיל מתקדם. אלכס מאמין ש"הגוף נועד לתנועה מגוונת, לא לאימונים" ושהחיים המודרניים מרחיקים אותנו מהתנועה האינטואיטיבית שהייתה לאבותינו. גישתו מאתגרת פרדיגמות מקובלות בתעשיית הכושר והאימון, ומדגישה תבניות תנועה טבעיות, פונקציונליות ומגוונות.