ביום שלישי שעבר, כשהייתי תקוע בפקק אינסופי באיילון (כאילו שיש יום אחר), קלטתי משהו שגרם לי לחשוב מחדש על כל מה שאני יודע על כושר. או לפחות, על מה שאני חושב שאני יודע על כושר. ראיתי אישה מבוגרת, בטח בת 80 פלוס, יוצאת מהאוטו שלה עם זריזות של נינג'ה. לא התכופפה בקושי, לא נאנחה, פשוט קפצה החוצה. ואז זה היכה בי: כל הפלאנקים והכפיפות בטן בעולם לא יעזרו לי להגיע לגיל הזה עם גוף כזה. משהו כאן לא מסתדר. למה אנחנו מתאמנים כמו רובוטים, כשאפשר לזוז כמו… בני אדם?
אז למה בעצם שרירי ליבה? כולם אומרים שצריך לחזק את הליבה. זה מגן על הגב, משפר יציבה, הכל טוב ויפה. אבל מה זה בכלל "ליבה"? אנחנו מדברים על אוסף של שרירים, כולל שרירי בטן, שרירי גב תחתון, שרירי רצפת אגן ועוד כמה חברים. אבל הגישה המסורתית, זו שדוחפת אותנו לעשות אינסוף כפיפות בטן, היא כמו לנסות לתקן שעון שבור עם פטיש.
שמעתי את גיל הדני, פיזיותרפיסט שאני מאוד מעריך, אומר פעם בפודקאסט שלו משהו שנחרט לי בראש: "הגוף לא מורכב משרירים בודדים, אלא ממערכת שלמה שצריכה לעבוד בהרמוניה". במילים אחרות, כפיפות בטן זה נחמד, אבל זה לא הפתרון הקסם.
שימו לב: אנחנו לא אומרים להפסיק להתאמן! אנחנו אומרים לחשוב מחדש על איך אנחנו מתאמנים.
אבל שימו לב – לא כדאי להתמקד רק בשרירים ה"שטחיים", כמו שרירי הבטן הישרים (אלה של ה"קוביות"). זה קצת כמו לצבוע את האוטו לפני שתיקנתם את המנוע. זה נראה טוב, אבל לא פותר את הבעיה האמיתית.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: למה אנחנו צריכים מתיחות מורכבות לפני אימון, כשחתולים פשוט מתמתחים קצת והולכים לצוד עכברים? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. אולי התשובה טמונה בכך שאנחנו שכחנו איך הגוף שלנו אמור לזוז באופן טבעי.
אגב, אסור לעשות את זה! אל תתעלמו מהגוף שלכם. אם משהו כואב, תפסיקו. זה לא סימן לחולשה, זה סימן לאינטליגנציה.
מיתוס נפוץ בתחום הכושר הוא ש"יותר זה תמיד יותר טוב". זה כמו לחשוב שצריך לשתות ליטר קפה כדי להיות יותר אנרגטי. לפעמים, פחות זה יותר. גוף עייף ודואב לא יעבוד טוב יותר, הוא פשוט יהיה עייף ודואב יותר.
פעם, כשהייתי מטייל בהרי הקווקז, ראיתי קשיש בן 90 מטפס על הר כאילו הוא בן 20. שאלתי אותו מה הסוד שלו, והוא צחק ואמר: "אני פשוט זז כל יום. אני לא עושה תרגילים, אני חי".
אז מה הפתרון?
הפתרון הוא לחזור לתנועה טבעית. לחשוב כמו ילד קטן. לרוץ, לקפוץ, לטפס, להתגלגל. לשחק. להקשיב לגוף. להפסיק להתייחס אליו כמו למכונה ולתת לו את החופש לזוז כמו שהוא יודע.
תנועה היא חיים. תנועה איכותית היא חיים ארוכים.
אבל איך עושים את זה בפועל? הנה כמה טיפים פשוטים:
1. תזוזו יותר ביום-יום: במקום לקחת מעלית, תעלו במדרגות. במקום לנסוע ברכב, תלכו ברגל. במקום לשבת על הספה, תרקדו.
2. תנסו תנועות "פרימיטיביות": זחילה, גלגולים, כריעה עמוקה. אלה תנועות שהגוף שלנו נועד לעשות.
3. תקשיבו לגוף: אם משהו מרגיש לא טוב, תפסיקו. אל תכריחו את עצמכם.
4. תעבדו על גמישות: לא חייבים לעשות מתיחות מורכבות. פשוט תזוזו בדרכים שונות. תנסו להגיע לדברים עם הידיים, לסובב את הגוף, להזיז את הראש.
5. תמצאו פעילות גופנית שאתם אוהבים: זה יכול להיות ריקוד, יוגה, טיפוס, שחייה. העיקר שתהנו ושתרצו לעשות את זה שוב.
שאלה מהקהל (בדויה, אבל לגמרי אפשרית): "אני עובד מול מחשב כל היום. איך אני יכול לשלב יותר תנועה ביום שלי?" תשובה: קומו כל שעה לעשות כמה תרגילי מתיחות קלים. תעשו סיבוב קצר במשרד. תעמדו בזמן שיחות טלפון. אפילו תנועות קטנות עושות הבדל גדול.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה לשלב יותר תנועה טבעית בחיים שלו – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות להחליף חלק מהאימונים המסורתיים שלי בתנועות יותר חופשיות ואינטואיטיביות, ואעדכן כאן בהמשך… אולי בפעם הבאה ניגע בשאלה האם ישיבה ממושכת היא הסכנה הבריאותית הגדולה ביותר של המאה ה-21.
עכשיו לכו לזוז!
