ביום חמישי שעבר, כשישבתי בבית קפה "האופה מבגדד" בלב תל אביב, חיכיתי לפגישה. במקום להתבונן בעוברים ושבים, כמו שאני אוהבת לעשות, מצאתי את עצמי שוב ושוב בודקת את הסמארטפון. מיילים, אינסטגרם, וואטסאפ – בלי לשים לב, חלפו 20 דקות כאילו לא היו. פתאום תהיתי – מה המחיר הסמוי שאנחנו משלמים על הנוחות הזו? האם אנחנו מכווצים את המוח שלנו מבלי לדעת?
הסמארטפון הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו. הוא שם כשאנחנו קמים, שם כשאנחנו הולכים לישון, ולרוב הוא שם גם באמצע. אנחנו מבלים שעות בסקירה אינסופית, קופצים מאפליקציה לאפליקציה, וממלאים את המוח שלנו בגירויים מתמידים. אבל מה קורה שם בפנים, בתוך המוח עצמו?
אז למה בעצם סמארטפון יכול להזיק למוח? זה לא רק עניין של "בטלה"?
זה פשוט – המוח שלנו הוא איבר גמיש להפליא, בעל יכולת מדהימה להשתנות ולהסתגל – תופעה שנקראת נוירופלסטיות. מצד אחד, זה נפלא – אנחנו יכולים ללמוד דברים חדשים, להתגבר על מכשולים, ולרכוש מיומנויות. מצד שני, הגמישות הזו יכולה לעבוד גם לרעתנו.
זוכרים את הפעם הראשונה שניסיתם ללמוד לנגן על גיטרה? בהתחלה זה נראה בלתי אפשרי, אבל עם תרגול, האצבעות התחילו לזרום. זה בדיוק נוירופלסטיות בפעולה. עכשיו, תחשבו על זה בהקשר של סמארטפון – ככל שאנחנו מבלים יותר זמן במסכים, המוח שלנו מתרגל לסוג הגירוי הזה.
שמעתי את זה בפודקאסט של ד"ר אנדרו הובerman, נוירוביולוג מסטנפורד, והופתעתי לגלות שמחקרים מראים ששימוש מוגזם בסמארטפון עלול להוביל לשינויים פיזיים במוח, כולל ירידה בכמות החומר האפור באזורים שאחראים על קוגניציה, שליטה עצמית, ורגשות.
האמיגדלה: גלאי העשן שמזהיר אותנו – או מכניס אותנו לפאניקה?
אחד האזורים שנפגעים במיוחד הוא האמיגדלה, אותו "גלאי עשן" קדום במוח שלנו, שאחראי על תגובות פחד ולחץ. חשיפה מתמדת לחדשות שליליות, הודעות טקסט מלחיצות, והשוואות חברתיות באינסטגרם יכולה להפוך את האמיגדלה לרגישה מדי, מה שמוביל לחרדה, דאגה כרונית, ותחושת מתח תמידית.
אני זוכרת תקופה שהייתי מכורה לחדשות. כל בוקר הייתי קמה ובודקת מה קרה בעולם, והייתי מוצאת את עצמי שקועה בפחד ודאגה. לקח לי זמן להבין שהחדשות, על אף חשיבותן, הן לא כל הסיפור, ושההתמקדות בהן משפיעה עלי לרעה.
אבל שימו לב – לא כדאי להיכנס לפאניקה! המוח שלנו הוא איבר גמיש, ואפשר לשנות את ההרגלים שלנו.
מיתוס נפוץ: "מולטי טאסקינג זה כישרון, לא משהו מזיק."
אני חייבת להודות, פעם חשבתי שמולטי טאסקינג זה סוג של כוח על. הייתי גאה ביכולת שלי לענות למיילים תוך כדי שאני מבשלת ארוחת ערב ומדברת בטלפון. אבל האמת היא שמולטי טאסקינג הוא מיתוס מסוכן.
מחקרים מראים שהמוח שלנו לא באמת מסוגל לעשות כמה דברים בו זמנית. מה שאנחנו עושים בפועל זה לקפוץ בין משימות, מה שמעייף את המוח, פוגע בריכוז, ומגדיל את הסיכוי לטעויות.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם באמת אפשר להפחית שימוש בסמארטפון בעידן הזה? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים.
התשובה היא כן, אבל זה דורש מודעות ומאמץ. זה לא אומר שצריך לזרוק את הסמארטפון לפח, אלא ללמוד להשתמש בו בצורה מושכלת יותר.
אסור לעשות את זה! טעות נפוצה: להסתכל בטלפון לפני השינה.
אור כחול מהמסך פוגע בייצור המלטונין, ההורמון שאחראי על שינה טובה. שינה לקויה משפיעה לרעה על הזיכרון, הריכוז, והמצב רוח.
תיבת שאלות מהגולשים (בדויה):
- דנה מחיפה שואלת: "אני מרגישה שאני כל הזמן בודקת את הטלפון. מה אפשר לעשות?"
דנה, זה נשמע כמו התמכרות. נסי להגדיר זמנים קבועים לבדיקת הטלפון, והשתמשי באפליקציות שמגבילות את השימוש באפליקציות אחרות.
- אבי מפתח תקווה שואל: "האם יש תרגילים מיוחדים לחיזוק הזיכרון?"
אבי, משחקי חשיבה, לימוד שפה חדשה, ונגינה על כלי נגינה יכולים לעזור. גם שינה טובה ותזונה בריאה חשובים.
5 טיפים פשוטים להפחתת הנזק של הסמארטפון:
1. הגדירו זמנים קבועים לבדיקת הטלפון: במקום לבדוק כל כמה דקות, נסו לבדוק את הטלפון רק בשעות מסוימות, כמו בצהריים ובערב.
2. הפחיתו התראות: כבו התראות לא חיוניות, כדי שלא תתפתו לבדוק את הטלפון כל רגע.
3. השאירו את הטלפון מחוץ לחדר השינה: קנו שעון מעורר אנלוגי והשאירו את הטלפון בסלון.
4. הקדישו זמן לפעילויות לא מקוונות: קראו ספר, טיילו בטבע, בלו עם חברים, או עסקו בתחביבים אחרים.
5. היו נוכחים ברגע: תרגלו מיינדפולנס או מדיטציה, כדי ללמוד להיות יותר מודעים לרגע הנוכחי ולהפחית את הצורך בגירויים חיצוניים.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה את השיטות האלה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכננת להגדיר "שבת סמארטפון" פעם בחודש, ואעדכן כאן בהמשך…
אולי בפעם הבאה ניגע בהשפעה של הרשתות החברתיות על דימוי הגוף.
