ביום שלישי גשום אחד, כשהייתי תקוע בפקק נצח בכניסה לתל אביב, בין שיחת טלפון מהבוס, הודעות וואטסאפ בלתי פוסקות וניסיון נואש למצוא חניה, הבנתי משהו מטלטל. המוח שלי, המסכן, פשוט קורס. כמה זמן אני מבלה ככה? כמה חיים הוא גונב לי?
זו לא סתם תחושה, חברים. מולטי-טסקינג, או בעברית צחה ריבוי משימות, הפך למגפה שקטה שמשפיעה על כולנו. אנחנו חושבים שאנחנו יעילים, אבל האמת המרה היא שאנחנו פשוט פחות מרוכזים, פחות יצירתיים ויותר לחוצים. ואם תשאלו אותי, זה גונב לנו את החיים – טיפה אחרי טיפה. מחקרים מראים שאנחנו מאבדים בממוצע 40% מהפרודוקטיביות שלנו כשמנסים לעשות כמה דברים בו זמנית. תעשו את החשבון, זה יוצא בערך 7.3 שנים מהחיים שלנו! וואו.
אבל אל ייאוש. אפשר לנצח את המפלצת הזו.
מה זה בכלל מולטי-טסקינג ולמה הוא כל כך רע לנו?
מולטי-טסקינג הוא האשליה שאנחנו יכולים לבצע שתי משימות או יותר במקביל, ביעילות. בפועל, מה שקורה זה שהמוח שלנו קופץ במהירות ממשימה למשימה, מבלי להתעמק באף אחת מהן באמת. תחשבו על זה כמו נהר שזורם בשני ערוצים – בסוף אף אחד מהם לא מקבל מספיק מים.
הנה כמה עובדות קצרות וחשובות:
- המוח שלנו לא באמת מסוגל לעשות שני דברים במקביל. הוא פשוט עובר ביניהם במהירות.
- המעברים האלה עולים לנו זמן ואנרגיה. לוקח זמן "להתניע" מחדש כל משימה.
- מולטי-טסקינג פוגע בריכוז ובזיכרון. קשה לנו להיזכר בפרטים חשובים וקשה לנו להתרכז לאורך זמן.
- הוא מגביר את רמות הסטרס. המוח שלנו מופצץ בגירויים ומרגיש מוצף.
פעם שמעתי בפודקאסט של ד"ר אנדרו הוברמן (מומלץ בחום, Huberman Lab) שאנלוגיה מצוינת לאמיגדלה, אותו "גלאי עשן" במוח שלנו, היא כמו גלאי עשן מקולקל. מולטי-טסקינג מתמיד גורם לו להיות רגיש מדי, הוא מצפצף על כל דבר קטן וגורם לנו להרגיש חרדים ומתוחים.
הנה סיפור קטן: אני זוכר תקופה שעבדתי במשרד עמוס במיוחד. הייתי חייב לענות למיילים, לעדכן את הבוס, לתכנן מצגת ולענות לטלפונים, הכל בו זמנית. הרגשתי כמו להטוטן שמנסה לתפוס יותר מדי כדורים באוויר. בסוף היום הייתי מותש לחלוטין, ולא הצלחתי להבין למה לא הספקתי כלום. זו הייתה נקודת מפנה עבורי.
אז איך מפסיקים לעשות מולטי-טסקינג?
הנה כמה טיפים פשוטים שיכולים לעזור:
1. פוקוס על משימה אחת בכל פעם. נשמע מובן מאליו, נכון? אבל תנסו! סגרו את כל הלשוניות הדפדפן המיותרות, כבו את ההתראות בטלפון ותנו את מלוא תשומת הלב למשימה שלפניכם.
2. שיטת פומודורו. עבדו במשך 25 דקות, ואז קחו הפסקה קצרה של 5 דקות. זה נותן למוח זמן לנוח ולהיטען מחדש.
3. תכננו את היום. תכינו רשימת משימות בתחילת היום ותעבדו לפי סדר עדיפויות. זה עוזר להימנע מהסחות דעת.
4. תרגול מיינדפולנס. מיינדפולנס, או קשיבות, זה פשוט לשים לב לרגע הנוכחי, בלי לשפוט או לבקר. תנסו לעשות כמה דקות של מדיטציה ביום, או פשוט לשים לב לנשימה שלכם. זה עוזר להרגיע את המוח ולשפר את הריכוז.
אני יודע שזה נשמע קצת "רוחני", אבל תאמינו לי, זה עובד. קראתי פעם בספר בודהיסטי עתיק על "הנחת המחשבות כמו עלים על זרם נחל". הרעיון הוא לא להילחם במחשבות, אלא פשוט להתבונן בהן חולפות.
אסור לעשות את זה!
אל תנסו לעשות מולטי-טסקינג כשאתם נוהגים! זה מסוכן ופוגע ביכולת שלכם להגיב בזמן.
שאלה מהקהל (בדויה, אבל רלוונטית):
- אבי מחיפה שואל: "אני חייב לענות למיילים תוך כדי פגישות. מה עושים?"
תשובה: תנסה להקדיש זמן מוגדר לענות למיילים אחרי הפגישות. זה יותר יעיל מלנסות לעשות את זה תוך כדי, ובטח יותר מנומס.
מיתוס נפוץ:
"אני טוב במולטי-טסקינג!" – גם אני חשבתי ככה פעם. אבל האמת היא שאף אחד לא באמת טוב בזה. אנחנו פשוט חושבים שאנחנו יותר יעילים ממה שאנחנו באמת.
אני עדיין מנסה להבין איך לשלב את כל הטיפים האלה בחיים שלי, ואם מישהו מכם ניסה את אחת השיטות – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות להקדיש שעה אחת ביום ל"זמן בלי מסכים", ואעדכן כאן בהמשך… אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של "איך להגיד 'לא' ליותר מדי משימות".
בסופו של דבר, מדובר במסע אישי. אין נוסחה אחת שמתאימה לכולם. פשוט תנסו, תלמדו ותהיו סבלניים עם עצמכם. זכרו, הנוכחות המלאה היא המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתת לעצמנו.
